אגב הפסיקה - פרשנות חוקי המיסוי בתנאי אינפלציה, הפחת המשוערך ודמי הפינוי (בעקבות ע.מ.ה 10/85, רעיה דיסקין נ' פ"ש ירושלים)
עליית שיעורי האינפלציה בישראל בסוף שנות השבעים ובתחילת שנות השמונים יצרה קשיים רבים בהתאמת ענפי המשפט השונים לעידן האינפלציוני, ובמיוחד בתחום הפיסקלי. במסגרת תחום זה בלטה במלוא חריפותה שאלת התאמת מיסוי ההכנסה לתנאי אינפלציה. הפתרונות החלקיים שהוצעו על־ידי המחוקק בנושא זה בתקופות האמורות יצרו עיוותים וליקויים רבים כתוצאה מאי שלמותם ומהיבטים מסויימים הם הגדילו לאין ערוך את מימדי הבעיה בבחינת ״בא לברך ונמצא מקלל״. לפיכך אזר המחוקק אומץ וחוקק את חוק מס הכנסה (מיסוי בתנאי אינפלציה) התשמ״ב-1982, שייעודו מתבטא ביצירת פתרון מלא ומקיף לשאלת התאמת מיסוי ההכנסה בעיתות אינפלציה. מורכבות החוק נגזרת מהמשימה הכבדה שנטל על עצמו, קרי: עיקור הגורם האינפלציוני במדידת ההכנסה. ההתאמה האמורה מושתתת על שני רכיבים מרכזיים: מתן הגנה להון עצמי שהושקע בנכסים בלתי מוגנים באמצעות המנגנון של הניכוי לשמירתההון ושלילת ההגנה הכפולה המוענקת להון זר המושקע בנכסים מוגנים באמצעות שלילת הוצאות המימון האינפלציוניות וההכרה במרכיב הריאלי בלבד של הוצאות המימון. במסגרת החוק זכה ניכוי הפחת, כעיקרון, אף הוא להתאמה לאינפלציה באמצעות שיערוך הפחת על־ידי הענקת הניכוי בשל פחת, כפי שיובהר בהמשך.
לפרשת דיסקין חשיבות רבה על אף שבמרכזה אספקט אחד בלבד של מיסוי ההכנסה בתקופת אינפלציה.פרשת דיסקין מהווה אחת החוליות הנחשוניות בתהליך יצירת העמרה השיפוטית, ההולכת ומתגבשת לחוקי המיסוי השונים בתנאי אינפלציה. מיקומה הראשוני בתהליך האמור
מעניק לה משנה חשיבות בעיצוב העקרונות והיסודות אשר ינחו את בתי־המשפט בהמשך דרכם. ההכרעה בפרשת דיסקין, מלבד חשיבותה הרבה ביחס לשאלה הקונקרטית שעמדה במרכזה, כוללת בתוכה מרכיבים נוספים בעלי השלכות החורגות מעבר להחלטה האמורה, והמשפיעות על המשך עיצוב וגיבוש התפיסה השיפוטית לחקיקה מורכבת זו.
