מעמדו המשפטי של הרופא: המצוי והרצוי
הזכות לבריאות, המחייבת מתן טיפולים ושירותי בריאות אחרים לכל מי שנזקק להם, נגזרת מזכותו היסודית ביותר של האדם - הזכות לחיים. מכאן חשיבותו המיוחדת של מקצוע הרפואה, שנועד להבטיח הלכה למעשה את מימושה של הזכות לבריאות. בהתאם ליעד זה של הרפואה יש לראות בה, יותר מאשר בכל מקצוע אחר, מקצוע של שליחות ושל מסירות, המוקדש כולו למטרה הנעלה הנ״ל - הבטחת בריאות
הציבור. ו־בזמן ראוי להדגיש כי לציבור הרופאים שליטה כמעט בלעדית בתחום חיוני ורגיש כל־כך כמו בריאות האדם, כי הפציינט מפקיד לא אחת את חייו בידיו של רופאו, כשזה האחרון הוא אדון על שלימותו הגופנית והנפשית של המטופל וכי קיים פער תקשורתי בין המטפל לבין המטופל הנובע מחוסר־ההבנה של הציבור במדע הרפואה.
בזכות כל אלה רובצת על הרופאים אחריות מיוחדת, המחייבת, מחד גיסא, פיקוח הולם על פעילותם מטעם החברה, ומאידך גיסא, הבטחת מעמד מתאים לרופאים. ואם כך הם פני הדברים, אך טבעי הוא כי מעמדו המשפטי של הרופא ישקף את המאפיינים הסגוליים של המקצוע שבו עסקינן, כלומר: ראוי שיובטח לו מעמד ההולם את התכונות הללו. הסדרה הולמת של מעמד הרופא דרושה למען יעילותו של מקצוע הרפואה. לכן אין היא עניינם של הרופאים בלבד, אלא של החברה כולה.
ברוח מגמה זו ברשימת דנן, אבדוק מהו מעמד הרופא כישראל לפי הדין הקיים ואתמודד עם הסוגייה מה צריך להיות מעיקרו מעמד זה, תוך שימת דגש מיוחד על השאלה: האומנם ניתן ורצוי שהרפואה תהא מקצוע חופשי, ואם כן - באיזה מובן, כיצד ועד היכן?
