עיונים בנושא השכירות
המאמר דן בטעמים לשימוש הרב בזכות השכירות בחיי המעשה, בדרך כלל, ובישראל במיוחד. צוינו סוגי הנכסים שלא ניתן להשכירם; נדונה השאלה אם שכירות חייבת להיות בנכס של הזולת או שמא עשוי השוכר להיות גם בעל הנכס המושכר ונבחנה השאלה אם נדרשת בשכירות החזקה ייחודית. כן הועמדה בספק העמדה המקובלת כי השכירות היא זכות קניינית; נמתחה ביקורת על כך שהדין אינו מכיר בתקנת שוק לטובת שוכר מיטלטלין; נדונו המצבים שבהם מחיל הדין על שכירות לתקופה ארוכה את הדין החל על בעלות, ונבחנו הדרכים שבהן נעשה הדבר. הועלתה האפשרות שבמקרים שבהם לא שולמו דמי השכירות מראש, לכל תקופת השכירות, ראוי להתייחס אל השכירות כאל משכון. השכירות הושוותה לזיקת הנאה ולשאילה, ובאמצעות השוואה זו הובלטו התכונות המייחדות את השכירות. נדונו הדרכים לשכלול שכירות, תוך הבחנה בין המקרים שבהם השכירות טעונה רישום במרשם המקרקעין לבין המקרים שבהם היא אינה טעונה רישום. בוקרה הגישה הגורסת כי בשכירות שאינה טעונה רישום במרשם המקרקעין נדרשת מסירת ההחזקה במושכר לצורך שכלול השכירות, נדונה עבירותה של זכות השכירות, ונבחנה השאלה אילו נימוקי התנגדות להעברת השכירות, מטעם המשכיר, עשויים להתקבל כסבירים. בהקשר זה נמתחה ביקורת על הגישה הגורסת כי אין לקבל כסבירים נימוקי התנגדות מטעמים אישיים של המשכיר, כמו נימוקים הנעוצים בהשקפת עולמו. לובנה ההבחנה בין התנגדות להשכרה לבין התנגדות להעברת השכירות, ובין התנגדות להעברת השכירות לבין התנגדות להשכרת-משנה. בוקרה הגישה הגורסת כי למשכיר זכות לחלק מהרווח שעשוי שוכר להפיק מהעברת השכירות, ונבדקה השאלה מה דינה של העברת שכירות שנעשתה חרף התנגדות כדין של המשכיר. נדונו עסקאות אחרות של השוכר בזכותו כגון משכון השכירות, כפיפתה לזיקת הנאה והענקת זכות קדימה כלפיה.
