תכלית החברה העסקית - פרשנות והשפעות מעשיות
סעיף 11 לחוק החברות החדש, הקובע את תכלית החברה, מכיל הסדר נורמטיבי חדשני שאין לו אח ורע בעולם המשפט האנגלו-אמריקני. מכוחו משתמעת אפשרות לעיצוב מחודש של מוסכמות יסוד בדיני החברות המקומיים. מאמר זה מציע פרשנות לסעיף ומציג את הפוטנציאל של השפעותיו.
טענת המחבר היא שיש לייחס לסעיף התכלית מעמד של סעיף-על בעל אופי מנחה לפרשנות חוק החברות כולו. על פי הסעיף, השאת רווחיה של החברה - ולא רווחיהם של בעלי המניות - היא תכלית פעולתה של החברה. במסגרת השיקולים העסקיים למימוש התכלית, אפשר כי על החברה להתחשב באינטרסים של קהלים מגוונים - פנים-תאגידיים (דוגמת נושים ועובדים) וחוץ-תאגידיים (דוגמת הקהילה שבה ממוקמת החברה והציבור בכללותו) - ככל שההתחשבות באינטרסים אלו עשויה להשפיע על רווחי החברה. לפיכך, למשל, מקבל המונח "טובת החברה", הרווח בחוק החדש, תוכן מהותי חדש, וכמוהו מקבלים משמעויות חדשות גם מונחי שסתום אחרים בחוק.
עם זאת מעריך המבחר שמערך הכוחות הריאלי בהפעלת החברה העסקית, כפי שהוא עולה מהסביבה הנורמטיבית שיוצר החוק החדש, לא יאפשר לסעיף התכלית להחדיר את המשתמע ממנו לתרבות העסקית המקומית. אדרבה, אף קיים חשש שהנורמה החדשה תשמש עלה תאנה לאופורטוניזם ניהול. המאמר מצביע על קיומו של פער מובנה בין הוראת סעיף התכלית לבין הוראות החוק כולו.
