הוצאות העובד המותרות בניכוי כנגד הכנסת עבודה

הרפורמה במס הכנסה, כפי שבאת לידי ביטוי בחוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס׳ 22), תשל״ה-1975 הביאה עמה שינויים במיסוי השכיר; הורחב בסיס המס, בוטלו כל הפטורים וההקלות שהוענקו בעבר לשכר עבודה משעות נוספות ומפרמיות, בוטל הניכוי היציב וכן מוסו כל ההטבות הסמויות והגלויות שקיבלו עובדים, תחת שמות שונים ומשונים, ממעבידיהם. בהתאם להמלצות ועדת בן־שחר שונה נוסח סעיף 2(2) לפקודה, והכנסת עבודה כוללת היום, בין השאר, גם ״תשלומים שניתבו לעובד לכיסוי הוצאותיו, לרבות תשלומים בשל החזקת רכב או טלפון, נסיעות לחוץ לארץ או רכישת ספרות מקצועית או ביגוד, אך למעט תשלומים כאמור המותרים לעובד כהוצאה״. מכאן שהשאלה מה הן הוצאות העובד המותרות לו בניכוי כבגד הכנסתו הפכה לשאלת מפתח בקביעת הכנסת עבודה. בשאלה זו יעסוק המאמר שלהלן.