האחריות הנזיקית של עובד-הציבור המפעיל סמכויות של שיקול-דעת

משפטים: כרך טו
יואב דותן

שאלת האחריות הנזיקית של רשויות ציבוריות ועובדיהן נמצאת לאחרונה בתהליך של התפתחות מואצת. התפתחות זו נובעת בראש-ובראשונה כתוצאה מהמעורבות ההולכת וגוברת של המדינה ורשיותיה כמעט בכל שטחי החיים במדינה המודרנית. על רקע זה, גרימת נזק כתוצאה מפעילותו של עובד-ציבור היא תופעה שכיחה: הנהג הצבאי המתנגש במכוניתנו; פקיד-הרישוי המסרב, מתוך רשלנות, להעניק רשיון המבוקש ממנו; מפקח-הבנייה המאשר תוכנית-בנייה לקויה - כל אלה הם גורמי נזק פוטנציאליים. 
במישור המשפטי, דיני הנזיקין עוברים שינויים מסוימים בתפישות-היסוד שלהם. הגישה המוכרת של חיוב המזיק בפיצויים עקב "אשם" מצדו או משיקולים של צדק, הולכת ומפנה את מקומה לגישות חדישות יותר שלפיהן העברת נטל הנשיאה בנזק מהניזוק למזיק נובעת משיקולים של יעילות כלכלית, מחלוקת משאבים כלל-חברתית ומהטלת סיכונים הנובעים מפעילויות שונות על כלל הנהגים מאותו סוג של פעילויות. 
לפעילויות אלו יש השפעה רבה על שאלת אחריותה של הרשות הציבורית בנזיקין: בעבר, לאור גישת ה"אשם", היתה חסינות המדינה בנזיקין משום ביטוי מובהק לריבונותה. המשפט האנגלי אימץ בהקשר זה את המקסימה "The King Can Do No Wrong", כביטוי לשלילת כל "אשם" אפשרי מצדו של הריבון. 
כיום, תפישה זו, שלפיה יש למדינה ולרשויותיה מעמד מיוחד בדיני הנזיקין, הולכת ונעלמת. הגישה המקובלת היא, שמעמדן של רשויות המדינה בנזיקין צריך להיות שווה לזה של כל מזיק אחר. הגישות החדישות של הטלת הסיכון הנובע מפעילות מסוימת על כלל הציבור הנהים מאותה פעילות ושל "פיזור הנזק", מובילות, במקרים מסוימים, לדעה כי יש אף להרחיב את אחריותה של המדינה בנזיקין מעבר לאחריותם של מזיקים אחרים. 
רשימה זו תתרכז בעיקר בהיבט אחד של התהליך: האחריות הנזיקית של רשות ציבורית המפעילה סמכויות של שיקול-דעת. תחילה נסקור את השיקולים הכלליים העומדים ביסוד כל הסדר של הטלת אחריות נזיקית על המדינה ורשויותיה. לאחר מכן נדון בחסינותו של עובד-הציבור בנזיקין לאור ההסדר הסטטוטורי הקיים במדינת ישראל. בהמשך נבדוק את היחס בין הדוקטרינה המינהלית של ה"אולטרא-וירס" לבין נושא דיוננו, ונסיים בהתייחסות למעמדו של עובד-הציבור המפעיל שיקול-דעת ביחס לעוולות המרכזיות של פקודת הנזיקין: עוולת הרשלנות ועוולת הפרת חובה חקוקה. 

מאמרים נוספים בתחום