לקט הערות על השכירות בקודיפיקציה
חסאו הגדול של חוק המקרקעין, תשכ״ט-1969, הוא בכך שההסדרים שבו מכוונים בעיקרם לבעלי מקרקעין בעוד שבמציאות הישראלית המחזיק הטיפוסי של מקרקעין הוא חוכר ולא בעלים. בטיוטת הקודיפיקציה תוקן ליקוי זה ע ל ידי הוספת הוראות שונות המתייחסות לחכירת מקרקעץ. עם זאת נותרו נושאים שבהם טרם זכתה החכירה לתשומת לב ראויה, כמו הענקת סמכות לבית המשפט, בחכירות לתקופה ממושכת, להתאים את תנאי החכירה לנסיבות המשתנות. הוראות חוק שונות שבחוק המקרקעין נוסחו בדרך המאפשרת את עקיפתן ע ל ידי הענקת חכירה ממושכת במקום העברת בעלות. בטיוטת הקודיפיקציה ניתנה הדעת לתקלה זו. הובהרה הסוגיה של מועד שכלול שכירות שאינה טעונה רישום במרשם. נקבע כי השכלול אינו קשור בהכרח במסירת ההחזקה וכי המועד לשכלול הוא על פי כוונת הצדדים. בטיוטת הקודיפיקציה חוזקה עצמאות זכותו של חוכר ע ל ידי הוראה המאפשרת את מישכון השכירות, או את שעבודה בזיקת הנאה, בלא צורך בהסכמת המשכיר. עמדה זו בוקרה בכל הנוגע לשעבוד השכירות ע ל ידי דקת הנאה חיובית, העשויה להגביר את הנטל שעל המשכיר. בוקרה העמדה שבאה לידי ביטוי בדברי ההסבר לטיוטת הקודיפיקציה שלפיהם יש תוקף לתנייה שעל פיה שוכר אשר יעביר את זכותו יהיה ל ע ר ב לחיוביו ש ל השוכר־הנעבר כלפי המשכיר. הכבדה דו על השוכר עומדת בניגוד למגמה שבטיוטת הקודיפיקציה לחזק את קנייניות השכירות. מגמה זו באה לידי ביטוי גם בכך שלהבדיל מן המצב השורר כיום מציעה טיוטת הקודיפיקציה לקבוע כהוראה מצווה, כי השכירות היא קניינית.
