החקיקה הצרכנית והקודיפיקציה האזרחית

מרבית החקיקה הצרכנית לא נכללה בקודקס האזרחי המוצע. מצד אחד, יש טעמים ראויים להוצאת חוקי הצרכנות מהקודקס המוצע וזאת בשל השוני המהותי בין חקיקה צרכנית לבין חקיקה אזרחית. מצד שני, יש טעמים לא פחות טובים לקלוט את החקיקה הצרכנית האזרחית בקוד המוצע. הגישה שאומצה בקודקס האזרחי המוצע היא לקלוט לתוכו מספר חוקים צרכניים בעודו משמיט את רוב החקיקה הצרכנית. ההבחנה בין החוקים הצרכניים שנקלטו לתוך הקוד לעומת אלו שהושארו בחוץ אינה ברורה. דוגמה לקודקס אזרחי שקלט לתוכו לאחרונה את החקיקה הצרכנית היא הקוד האזרחי הגרמני (ה־BGB) שקלט בשנת 2000 חלק ניכר מהחקיקה הצרכנית בגרמניה. גישה זו מעוררת את השאלה האם אין לאמץ את השיטה הגרמנית גם בקודקס האזרחי המצוי בישראל. התשובה שהמאמר מציע היא שלגבי רוב הנושאים הצרכניים שהוסדרו ב־BGB אין עדיין הסדר מלא בחקיקה הישראלית. מכאן שהחקיקה הצרכנית בישראל עדיין אינה בשלה לקליטה בקוד המוצע. עם זאת, מוצע לקלוט לתוך הקודקס לפחות את חוק המכר )דירות(. המאמר מסיים בבחינת השאלה האם השמטת מירב החקיקה הצרכנית מהקוד לא תוביל לאפקט שלילי על הגנת הצרכן בישראל. התשובה היא שבצד היתרונות שבשילוב החקיקה הצרכנית בקודקס יש גם יתרונות בהשארתה מחוץ לקודקס האזרחי. בסופו של דבר, מה שחשוב הוא תוכן הנורמות הצרכניות ויישומן ולא מיקומן בתוך הקודקס או מחוצה לו.