חזקת התקינות וראיות במשפט המנהלי מנקודת המבט של משפט ועוני (כרך נז)
המשפט המנהלי מסדיר את הביקורת השיפוטית על התנהלות הרשות המנהלית. דיני הראיות במשפט המנהלי כמעט ואינם מסדירים התנהלות המאפשרת לבית המשפט לקבוע מסד עובדתי משל עצמו, והוא מתמקד בבחינת קיומו של הליך גיבוש מסד עובדתי בשלב גיבוש ההחלטה המנהלית עצמה. ישנן הצדקות מגוונות לארכיטקטורה המשפטית הזו, ובהן הצדקות הנוגעות למבנה הדמוקרטי המקומי, ליחסי הכוחות המוסדיים, ולניהול יעיל של ההליך המנהלי והמשפטי. המאמר מציג את הליכי עיצוב דיני הראיות במשפט המנהלי הישראלי, את התפיסות שעיצובם משקף, ואת ההצדקות להם. אלא שישנם טעמים חזקים לבחון באופן ביקורתי את עיצובם של דיני הראיות במשפט המנהלי בהקשרי רווחה, ביחס להחלטות רשויות הרווחה השונות, ולמול אוכלוסיות מוחלשות החיות בעוני והדרה חברתית. המאמר בוחן באופן ביקורתי בהקשרי רווחה את ההצדקות שתוארו בראשיתו, ומתאר את הבעיות העולות מיישומן של הצדקות אלה במציאות, תוך שימוש בתיאוריות ביקורתיות מתחום משפט וחברה. לבסוף, מציע המאמר כמה כיוונים נורמטיביים, וכמה אזהרות, לשם שיפור מעמדם האפיסטמי של מי שחיים בעוני למול רשויות הרווחה המנהליות בהליכים שיפוטיים.
