על ייחוד העילה, נזק מוסרי ועוולה נמשכת: רע"א 15449-12-24 פלוני נ' מדינת ישראל -צבא הגנה לישראל משפטים על אתר/ גיליון כד

מה דינה של תביעה שהגיש חייל משוחרר נגד רשויות הצבא, בחלוף מספר שנים ממועד שחרורו, בטענה להיעדר טיפול ראוי בפגיעה מינית שחווה בעת שירותו? שאלה זו, שנדונה לא מכבר בבית המשפט העליון בעניין פלוני נ' צה"ל, זימנה דיון בסוגיות מרכזיות בדיני הנזיקין ובדיני ההתיישנות. תחילה, בית המשפט העליון קבע כי ביחס לתביעתו של החייל לא חל הסדר ייחוד העילה, החוסם תביעות בנזיקין של חיילים נגד המדינה בגין מחלה או החמרת מחלה שנגרמה עקב שירותם הצבאי. לצורך כך הגדיר בית המשפט את נזקו של החייל כ"נזק מוסרי" שהסדר ייחוד העילה אינו חל לגביו, תוך שינוי הסיווג המקובל של סוגי הנזקים. בהמשך לכך, בית המשפט מצא כי התביעה לא התיישנה משום שהיעדר הטיפול היעיל בתובע הוא "עילה נמשכת", הנולדת רק במועד שבו הסתיים המחדל. מאמר זה מבקש לבחון מחדש את שאלות אלו ואת התשובות שניתנו להן בידי בית המשפט העליון. המאמר מצביע על כך שקביעת בית המשפט, המוציאה את המקרה הנדון מהמחסומים של הסדר ייחוד העילה ודין ההתיישנות, איננה עולה בקנה אחד עם הדין המצוי והרצוי כאחד. יתר על כן, ההנמקה של בית המשפט בכל הנוגע לסוגי הנזקים בדיני הנזיקין וכן בנוגע למונח "עוולה נמשכת", מסיטה את הדין לכיוונים לא רצויים.