לרסן את סוס הפרא: מבחן כלכלי לזיהוי פגיעה בת פיצוי באוטונומיה (כרך נה)
פגיעה באוטונומיה היא ראש נזק ייחודי למשפט הישראלי, המאפשר כיום קבלת פיצוי בכל מקרה בו הוחסר מצרכנים מידע שהיה על העוסק לגלותו. זאת, גם אם המידע היה חסר ערך עבור הצרכנים ולא השפיע על החלטתו של אף צרכן. מאפיין זה של ראש הנזק הוביל להצפה של בתי המשפט בתביעות ייצוגיות בגין החסרת מידע שלא השפיע על החלטות צרכניות. תביעות כאלה מעמיסות על מערכת המשפט ופוגעות בעוסקים ובצרכנים. הן מעלות את יוקר המחיה, ללא שבצידן תועלת חברתית ממשית. ניסיונות של הפסיקה להגביל את השימוש בראש הנזק לא עצרו עד כה את הסחף.
במאמר זה אנו טוענים שתי טענות: ראשית, יש לפסוק לצרכנים פיצוי רק בגין החסרת מידע שלו ערך כלכלי. שנית, למידע יש ערך כלכלי רק אם הוא משפיע על דרך הפעולה של חלק מן הצרכנים (או של כולם). אנו מציגים לראשונה ניתוח כלכלי של התנהגות עוולתית המחסירה מידע מצרכנים, ומראים שבאמצעות ניתוח אמפירי סטנדרטי ניתן להשיב על השאלה האם למידע ערך כלכלי.
במישור הנורמטיבי, אנו ממליצים לקבוע כלל לפיו כתנאי לאישור תובענה ייצוגית צרכנית בה נתבע פיצוי בראש הנזק של פגיעה באוטונומיה, יידרש התובע – המבקש בבקשת האישור - להראות שהמידע שהוחסר מן הצרכנים הוא בעל ערך כלכלי. יישום ההצעה יסייע למלחמה ביוקר המחיה, ללא פגיעה בתביעות ייצוגיות צרכניות שיש בהן ערך חברתי ממשי.
