אסדרת רשתות חברתיות דרך פרדיגמה של משפט ציבורי: תיאוריה ויישום (משפטים על אתר / גיליון כב)

בעשור האחרון התפתחה זירת המידע המקוונת כאתגר חברתי תקדימי ובעל השלכות מרחיקות לכת. מספר מצומצם של פלטפורמות ענק מקוונות יצרו מרחבים וירטואליים שחצו גבולות טריטוריאליים ומשכו מיליארדי משתמשים להעביר חלק ניכר מההוויה שלהם לממד הדיגיטלי. ״שם״ הם מנהלים את יחסיהם החברתיים, צורכים חדשות, רוכשים מוצרים ושירותים, מבלים את שעות הפנאי ומעצבים חלק ניכר מתפיסתם ביחס לעולם הסובב אותם. כתוצאה מכך, הפכו אותן פלטפורמות להרבה יותר מעוד ספק שירות. הן צברו עושר וכוח פוליטי לעצב סדר יום, לקבוע את גבולות המרחב הציבורי ותנאי הכניסה אליו, ולהשפיע בצורה ניכרת על היקף ואופן ההנאה של משתמשיהן מזכויות אדם. לצד זאת התגלה, בניגוד להערכות המוקדמות, שגם המדינה לא ויתרה על נוכחותה ושליטתה במרחב המקוון. באותה תקופה בה גדלה השליטה של הפלטפורמות על חיינו, שכללו ממשלות כלי מעקב וצנזורה משלהן כדי לבסס כוח. לעיתים למטרות לגיטימיות, ולעיתים למטרות אחרות.

בתוך סבך מאבקי הכוחות הללו תפס האינטרנט פנייה חדה הרחק מהחזון האוטופי ששיווה לו דור החלוצים אי שם בשנות ה-1990. ניסיונות למניפולציה והשפעה זרה, מידע כוזב, דרדור השיח הציבורי, ירידה בבריאות הנפשית של האוכלוסייה וקיטוב חברתי שמוביל לחוסר תפקוד פוליטי ונסיגה דמוקרטית - הם רק חלק מהתופעות החברתיות המזיקות של מהפכת טכנולוגיית המידע. כיצד המשפט יכול לסייע לחברה להתמודד עם התופעות הללו? עד לאחרונה, השיח המשפטי נע בין שלוש חלופות: אמונה כמעט עיוורת בכוחות השוק, התערבויות רגולטוריות בעלות אוריינטציה צרכנית-תחרותית, או הפקדת סמכויות התערבות משמעותיות בתוכן השיח הציבורי בידי רשויות המדינה. בשורה התחתונה, שלוש הגישות הללו לא סיפקו את התוצאות הרצויות, כשכל אחת מעצימה סוגים אחרים של סיכונים. לאחרונה, מתחיל להתגבש שינוי פרדיגמטי ברחבי העולם הדמוקרטי. יותר ויותר חוקרים, ובעקבותיהם רגולטורים, מבינים כי את תופעת הפלטפורמות נוכל להבין, להמשיג ובסופו של דבר להסדיר, רק באמצעות השאלה של כלים ודוקטרינות מהמשפט הציבורי. אף על פי שגישה זו טומנת בחובה יתרונות רבים, הפרדיגמה הציבורית נמצאת עדיין בשלבי התפתחות מוקדמים וטרם הומשגה כתיאוריה מגובשת.

מטרת חיבור זה היא לתאר את קווי היסוד של הפרדיגמה הציבורית, התשתית הרעיונית שביסודה, ההצדקות שלה וכלי העבודה שהיא מציעה לאסדרה של פלטפורמות תוכן מקוונות. המוטיבציה לכתיבת החיבור אינה אקדמית גרידא – אני מבקש באמצעותו להניח יסודות לגיבוש אסדרה של פעילות הפלטפורמות בישראל. כיום, למרות שמדינת ישראל היא מהמובילות בעולם בהיקפי השימוש בפלטפורמות מקוונות, רמת האסדרה בה מצויה בפיגור רב מאחורי המגמה העולמית. בחסות הסתירה הזו, אזרחי ישראל חשופים באופן מוגבר לפגיעה במרחב המקוון, הן ממעשיהן ומחדליהן של הפלטפורמות, והן של המדינה. אבקש להראות כי חקיקה המבוססת על הפרדיגמה הציבורית היא הדרך הטובה ביותר לספק הגנה משפטית אפקטיבית ולייצר בישראל מרחב מקוון בטוח, חופשי ומתאים לקיומה של חברה דמוקרטית בריאה.