מי קובע את עקרונות היסוד של השיטה המשפטית? פסקי-הדין בעניין ביטול עילת הסבירות ובעניין נבצרות ראש הממשלה (כרך נה)

שני פסקי-הדין שניתנו בראשית שנת 2024, בג"ץ הסבירות ובג"ץ הנבצרות, הם שיאו של מהלך שבו התווה בית המשפט העליון את גבולות כוחה של הכנסת לחוקק תיקונים לחוקי יסוד. החיבור מאפיין את הדוקטרינה בדבר המגבלות על הסמכות המכוננת, תוך ניסוחה באופן שונה מעט מזה שבו היא מנוסחת בפסיקה, לשם מתן הסבר והצדקה לפסיקה בנושא.

החיבור דן בשלושה סוגי מגבלות על הרשות המכוננת: א) מגבלות שהכנסת בחרה לקבוע מפורשות על כוחה שלה; ב) מגבלה שנובעת מעקרון שלטון החוק, ולפיה הכנסת מוסמכת לשנות את כללי המשחק רק אם תכלית השינוי עניינית, אך לא לשם קידום אינטרסים של הקואליציה או הממשלה (האיסור על "שימוש לרעה" בסמכות המכוננת); ג) מגבלות על תוכן הכללים שהכנסת רשאית לקבוע, שנובעות מהזהות של ישראל כדמוקרטיה ליברלית.

החיבור כולל שני חלקים עיקריים: הראשון מוקדש לניתוח אנליטי של שילוב הדוקטרינות שנקבע בצמד פסקי-הדין; והשני עוסק ביישום הדוקטרינות בשלושה תחומים: שיטת הבחירות והמשטר, תוקפן של חקיקה והחלטות מינהל והיקפה של הביקורת השיפוטית. במסגרת זו נבחנות, בין היתר, גבולות סמכות הכנסת לבטל את חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו ולהגביל את הביקורת השיפוטית.

בצד ההיבט האנליטי, החיבור עומד גם על ההקשר של הפסיקה הנדונה, שעניינו האפיון של מעשיהם של ראש הממשלה נתניהו, הממשלה ה-37 והקואליציה בכנסת ה-25 כסכנה קיומית לזהות של מדינת ישראל כדמוקרטיה ליברלית. אפיון זה מדגיש את החשיבות של הבנת ההקשר של פסקי הדין הנדונים כאשר מבקשים להעריכם.