היסוד החוקתי של עילות הביקורת השיפוטית המינהליות
האם קיימת מגבלה חוקתית על מעורבות המחוקק בעיצוב עילות הביקורת השיפוטית במשפט המינהלי? שאלה זו הפכה רלוונטית לאחרונה בשל הניסיונות לקדם "רפורמה משפטית", ובמיוחד בעקבות התיקון לחוק-יסוד: השפיטה בעניין ביטול עילת הסבירות. ברשימה זו אטען כי קיים עיגון חוקתי לעילות הביקורת השיפוטית של המשפט המינהלי בעיקרון חוקתי מוסדי, באופן המטיל מגבלות חוקתיות ואף על-חוקתיות על ביטולן או על צמצומן. טענה זו מבוססת על שני אדנים: הראשון, ולו מוקדש החלק הראשון של הרשימה, הוא נורמטיבי ועניינו אפיון עילות הביקורת ההלכתיות (הלא חקוקות), כחלק מן "המשפט המקובל" כמקור עצמאי לפיתוח המשפט המינהלי בישראל. אפיון זה קושר את העילות בקשר ענייני הדוק למוסד הרשות השופטת כבעל בלעדיות בפיתוח הלכתי (להבדיל מחקוק). האדן השני, ולו מוקדש החלק השני של הרשימה, הוא פוזיטיבי, ועניינו ניתוח פרשני של העיקרון החוקתי המוסדי של הפרדת הרשויות. ניתוח זה מלמד כי בנסיבות של "התכת רשויות", המתקיימות כיום בשיטת המשטר בישראל, נגזרת מעיקרון זה מניעה חוקתית ועל-חוקתית מהתערבות הרשויות האחרות בעיצוב עילות הביקורת השיפוטית ההלכתיות. השילוב בין האדנים מוביל למסקנה כי צמצום או ביטול של עילות ביקורת שיפוטית הלכתיות המוכרות כיום במשפט המינהלי הוא לא חוקתי בשל פגיעתו שלא כדין בעצמאות הרשות השופטת כמוסד האחראי לפיתוח העילות הללו כמקור משפט עצמאי. פגיעה כזו אינה עומדת באמות המידה החוקתיות החלות על פגיעה בעקרונות יסוד חוקתיים מוסדיים. התפיסה העקרונית שמציג מאמר זה תקפה גם לשיטות משפט מקובל אחרות שבהן התקיימו, או מתקיימות, בתקופות מסוימות כמפורט במאמר, נסיבות של התכת רשויות, מה שמחייב את בתי המשפט לנקוט עמדה נחרצת נגד הפגיעה בעצמאותם מצד הרשויות האחרות.
