אחריות נזיקית של רשויות רגולטוריות בישראל (כרך נג)

הדיון אודות אחריותן הנזיקית של רשויות רגולטוריות בישראל הוא דיון אקטואלי וחשוב שנחקר בהקשרים ספציפיים בלבד בספרות האקדמית. ואולם, ספרות זו לא התמקדה בסוגיית מפלס האחריות של רשויות רגולטוריות ובהשפעתם של השינויים המאפיינים את המדינה הרגולטורית על נושא זה. המאמר הנוכחי ביקש לבחון לראשונה סוגיה זו משתי נקודות מבט חדשות. האחת, נקודת מבט דסקריפטיבית, המתמקדת באופן שבו התפתחה הפסיקה הישראלית העוסקת במקרים של "רשלנות רגולטורית". במסגרת כך נבדק באופן אמפירי, כמותני ואיכותני, מפלס האחריות הנזיקית של רשויות רגולטוריות מאז תחילת שנות ה-2000 ועד לשנת 2020. לאחר בדיקה זו, נבחנה השאלה האם מפלס זה רצוי לאור התמורות שחלו במדיניות הרגולטורית בישראל. לאחר מכן, נבחנו מידת ואופן ההתייחסות של פסיקה זו למאפיינים מרכזיים של מתודות רגולטוריות מודרניות, והאם התייחסות זו עולה בקנה אחד עם מפלס האחריות הרצוי. השנייה, נקודת מבט פרספקטיבית, במסגרתה נבחנו הדרכים שבהן פסיקה זו יכולה להמשיך להתפתח על מנת ליתן מענה ראוי לתמורות המאפיינות את המדינה הרגולטורית.

הממצא המרכזי שעלה מהמחקר הוא שמפלס האחריות הנזיקית במקרים של רשלנות רגולטורית, שהינם מקרים המבטאים הרחבת אחריות, אינו גבוה. להיפך, נמצא כי אחריותן הנזיקית של רשויות רגולטוריות היא מצומצמת, בפרט בעשור האחרון. בתוך כך, המחקר הנוכחי הציג תמונה שונה מזו שהצטיירה בספרות ובפסיקה אשר עסקו בתביעות נזיקין נגד רשויות ציבוריות באופן כללי. נראה כי הטיעונים למפלס גבוה, הגובל ב"אבסורד", אינם רלוונטיים לסוג המקרים הספציפי של רשלנות רגולטורית. מסקנה נוספת שהוצגה במאמר היא שמפלס מצומצם כזה הוא המפלס הרצוי, שכן התמורות המאפיינות את הרפורמה הרגולטורית חיזקו את השיקולים להגבלת אחריותן של רשויות רגולטוריות. יחד עם זאת, הובהר כי לצד שמירה על ביקורת שיפוטית "מצמצמת" רצוי להוסיף גם ביקורת ש"תתמרץ" את הרשות הרגולטורית לפעול בהתאם למאפיינים של מתודות רגולטוריות מודרניות, שאף עוגנו לאחרונה בחוק עקרונות האסדרה, התשפ"ב-2021. בחינת הפסיקה הקיימת העלתה כי הפסיקה הישראלית התייחסה למאפיינים מרכזיים של מתודות רגולטוריות מודרניות, וכי התייחסות זו מתאימה גם למפלס האחריות הרצוי. לבסוף, המאמר הציע שתי דרכים לשיפור הפסיקה הקיימת. דרך אפשרית אחת היא באמצעות התמקדות ב"סבירות הליכית", אשר תבחן את ההליך הרגולטורי (להבדיל מתוכן הרגולציה). נתיב נוסף הוא שיפור הביקורת השיפוטית באמצעות הדגשת השלבים השונים של המושג רגולציה, וקיום הבחנה בין סוג ומספר הרגולטורים והמפוקחים בסקטורים שונים.