צדק – עניין של זמן: דין פלילי מקל, שלטון החוק ושלטון הערכים – הזמן(ה) לשינוי (כרך נג)

החוק, לרבות החוק הפלילי המהותי, כפוף לשינויים. כאשר אלו קורים, לעיתים קרובות הם מינוריים וכמעט בלתי מורגשים; לעיתים קרובות פחות, הם בולטים או מקיפים, למשל כאשר נולדת עבירה חדשה או מתבטלת עבירה קיימת, וכאשר עבירה או כמה עבירות קשורות ומוכרות עוברות רפורמה נרחבת.

מה נפקותו של שינוי בחוק הפלילי המהותי על מי שהעבירה המיוחסת לו בוצעה בטרם השינוי? חוק העונשין, התשל"ז-1977 משיב בשני פרקיו הראשונים. סעיף 3, חלק מעקרון החוקיות המוכר, משקף כלל דמוקרטי משכנע וראוי, הקובע כי הרחבת הדין הפלילי והחמרתו חלים רק מכאן ואילך. שלושת הסעיפים הבאים אינם חלק מעקרון החוקיות, והדין שהם סוללים שונה מאוד מזה המקובל בדמוקרטיות רבות. סעיף 4 קובע כי ביטול עבירה יחול מכאן ואילך וגם למפרע. סעיף 5 קובע כי מי שפסק דינו אינו חלוט ייהנה מכל שינוי לקולא בעבירה, ומי שפסק דינו חלוט ייהנה לכל היותר משינוי ענישה מסוים. סעיף 6 מסייג את שני קודמיו ומונע מנאשמים להישען עליהם בשני סוגי מצבים – איסור שנולד לזמן קצוב, ואיסור שנתון מטיבו לשינויים מעת לעת.

זהו הסדר מורכב ביותר, מבחינה דוקטרינרית ובעיקר מבחינה נורמטיבית. הוא מייצר חיבורים וניתוקים בין חוקים קודמים לבין חוקים חדשים, בין תפיסה ערכית קודמת לחדשה. הוא שולח מסרים כלליים משתמעים באשר לזיקה שבין עברנו, ההווה והעתיד שלנו, לכוחה של התפתחות ערכית ולמוגבלותה, לשרירות ומקריות, ליציבות, ודאות, יעילות, הגינות ואף לשוויון בפני הדין.

המאמר טוען כי ההסדר אינו בהיר מבחינה דוקטרינרית ואינו עקיב מבחינה נורמטיבית, ובוחן שלוש חלופות לשינויו. האחת היא ביטול סעיפים 4–6 לחוק העונשין, כך שכל אדם יישפט לפי הדין שהתקיים בעת האירוע הפלילי המיוחס. השנייה היא אפשור בחינה מחודשת לכל תיק, לרבות חלוט, בראי החוק החדש והמקל. השלישית, בה מצדד המאמר, מתירה לבחון גם פסקי דין חלוטים באורו של דין פלילי חדש מצמצם, אך זאת רק בתנאי שאין צורך בבירור עובדתי נוסף.