כיצד השפיעה המהפכה החוקתית על האמון בבית המשפט (כרך נג)

אהרן גרבר ויהונתן גבעתי

המהפכה החוקתית התרחשה לפני כ-25 שנה. לפני המהפכה ובמהלכה הועלו שתי תיאוריות שונות לגבי השפעתה על אמון הציבור בבית המשפט. משה לנדוי טען כי המהפכה תפגע באמון הציבור בבית המשפט. אהרן ברק טען כי המהפכה לא תפגע באמון הציבור בבית המשפט. עד היום תיאוריות אלה לא נבחנו באופן אמפירי. שלושה אתגרים מתעוררים בבחינת אמפירית של שתי התיאוריות המתחרות הללו. ראשית, נדרש בסיס נתונים אמין הכולל נתונים על אמון הציבור בבית המשפט טרם המהפכה החוקתית ולאחריה. שנית, חשוב לקחת בחשבון במסגרת הניתוח מגמות באמון הציבור במוסדות המדינה בכלל, ולא רק בבית המשפט, משום שייתכן ששינויים באמון בבית המשפט משקפים מגמות כלליות באמון הציבור במוסדות. שלישית, הניתוח צריך לקחת בחשבון מגמות עולמיות באמון בבתי משפט, משום שייתכן ששינויים באמון בבית המשפט בישראל משקפים מגמות אלה. במאמר זה אנו עושים שימוש בבסיס נתונים ייחודי, שלא היה ידוע לחוקרי המשפט עד היום. בסיס נתונים זה כולל נתונים על אמון הציבור בבית המשפט ובמוסדות אחרים, הן בישראל והן במדינות אחרות, בשנים 1991–2018. באמצעות בסיס נתונים זה אנו מראים לראשונה כי המהפכה החוקתית היתה קשורה לירידה דרמטית באמון הציבור בבית המשפט. בניטרול מגמות כלליות באמון במוסדות בישראל, ומגמות כלליות באמון בבתי משפט במדינות אחרות, שיעור התושבים בישראל בעלי אמון רב בבית המשפט ירד בכ-30 אחוז בעקבות המהפכה החוקתית (כשתי סטיות תקן, בהשוואה עולמית). הירידה התחילה בצורה מתונה בעקבות המהפכה החוקתית, והחמירה עם חלוף השנים. אף בית משפט בעולם, ואף מוסד בישראל, לא ראו ירידה כה דרמטית באמון בהם בתקופה זו. ממצאי המאמר מתאימים לתיאוריית לנדוי, ועומדים בסתירה לתיאוריית ברק. אנו משתמשים בנתונים כדי לשלול הסברים אלטרנטיביים לירידת האמון, כגון שינויים דמוגרפיים, פופוליזם, השפעת הרשתות החברתיות, או תחילת שידורי הטלוויזיה המסחרית בישראל, ומציגים הוכחות איכותניות נוספות לתיאוריית לנדוי. לבסוף אנו עורכים דיון בהשלכות ירידת האמון על שיטת מינוי השופטים, אי-ציות, ודוקטרינת השפיטות המוסדית.