התמקצעות או כלליות?- השפעה של התמקצעות של שופטים על ההליכים וההחלטות

ספרות רבה עסקה במשך השנים בשאלה אם התמקצעות שופטים היא תופעה רצויה או שיש להעדיף ולשמר את המודל של שופט כללי הדן בכל סוגי התיקים, תוך העלאת יתרונות וחסרונות משוערים של התמקצעות. עם זאת כמעט אין מחקרים אמפיריים שבחנו את השפעת ההתמקצעות על ההליך המשפטי ועל ההחלטות השיפוטיות; המחקר הנוכחי מנצל סיטואציה ייחודית הקיימת בכל בתי משפט השלום בישראל – תורנויות מעצר של שופטים – שבהן הן שופטים "פליליים", שהם בעלי התמקצעות במשפט פלילי ובתחום המעצרים, והן שופטים "אזרחיים", שאינם עוסקים ברגיל במטריה הפלילית ולכן אין להם התמקצעות בתחום זה, מקבלים בחלוקה אקראית תיקים שבהם בקשה להארכת מעצר. במחקר נבחנו יותר מ-1600 תיקי "מעצר ימים" שנדונו על ידי שופטים אזרחיים ופליליים. לא מצאנו כי להתמקצעות יש השפעה ישירה על ההחלטה השיפוטית. אולם מצאנו קשר בין התמקצעות לבין קיומה של הסכמה של הצדדים על ימי המעצר: באולמם של שופטים פליליים מושגות הסכמות רבות שמושגות מאלה באולמם של שופטים אזרחיים. ממצא זה מעיד שהתמקצעות משפיעה על ניהול ההליך המשפטי, וכן שבדומה לתיקים הפליליים שבהם רווח מאוד מוסד הסדרי הטיעון, גם בהליכי המעצר שיעורי ההסכמות אינם מבוטלים. כמו כן מצאנו כי שופטים בעלי עבר תביעתי מורים על החלטות מעצר יותר מיתר השופטים, וכי שופטים ותיקים מאריכים במספר ימים גבוה את המעצר מזה של השופטים הצעירים. כן מצאנו השפעה מובהקת של זהות בית המשפט על ההחלטות, באופן שחלקם מחמירים עם החשודים יותר מבתי המשפט האחרים. כמו במחקרים קודמים מצאנו הטיה פנים-קבוצתית בהחלטות השיפוט באופן ששופטים ערבים שחררו חשודים ערבים בשיעורים גבוהים מאלה ששחררו שופטים יהודים. המחקר מלמד כי להחלטות על התמקצעות שופטים עשויות להיות השלכות על מאפייני ההליך. אצל שופטים בעלי התמקצעות מושגות הסכמות רבות יותר ומתקיימים דיונים מעטים יותר שבהם מוכרעות מחלוקות הצדדים. אם קובעי המדיניות סבורים שעדיפה הכרעה שיפוטית על פני הסכמות, יש להתחשב גם בתוצאה זו בהחלטה אם להעדיף התמקצעות או להמשיך ולהסתמך על שופטים כלליים.