הפרדה מגדרית במרחב הציבורי: מיפוי תיאורי ומודל נורמטיבי ראשוני

הפרדה מגדרית במרחב הציבורי שנויה במחלוקת אמפירית ונורמטיבית עמוקה: מצדדיה טוענים כי ההפרדה רצונית, בדרך כלל שוויונית, ומצומצמת לגדרי החברה החרדית, ולפיכך אין הצדקה נורמטיבית להגבילה; מתנגדיה מתנגדים הן לתיאור האמפירי הן למסקנות הנורמטיביות. לטענתם, ההפרדה אינה רצונית וככלל גם אינה שוויונית, מתפשטת מעבר למרחבים חרדיים ומוחלת גם על הציבור הכללי. על אף חשיבות הוויכוח, אין כיום בנמצא תיאור מקיף של התופעה או מודל נורמטיבי ברור המאפשר להכריע בעקיבות בשאלות המורכבות שהיא מעלה.

על רקע חסך כפול זה המאמר מציע מיפוי תיאורי ומודל נורמטיבי ראשוני לניתוח תביעות להפרדה מגדרית במרחב הציבורי. המיפוי התיאורי מבוסס על מאגר נתונים מקורי המקיף 446 מקרים ייחודיים של הפרדה שתועדו בתקשורת ובפסיקה לאורך 20 שנה (2001–2020). הממצאים מעידים כי ההפרדה המגדרית מיושמת בקשת רחבה של משאבים ושירותים ציבוריים, אינה מתוחמת לציבור החרדי-דתי, ובמקרים רבים אינה שוויונית ורצונית. לצד זאת, להפרדה יש גם מופעים פרטיים, שוויוניים ורצוניים שאין להזניחם בתיאור התופעה.

על בסיס המיפוי התיאורי, נבנה מודל נורמטיבי ראשוני לניתוח תביעות להפרדה מגדרית במרחב הציבורי. המודל מציע לנתח את הסוגיה באמצעות שלושה צירים עיקריים: (א) ציבוריות ההפרדה; (ב) שוויוניות ההפרדה; (ג) רצוניות ההפרדה. מערכת צירים תלת-ממדית זו מסייעת, בשלב ראשון, להפריד בין מקרים קלים של הפרדה מגדרית למקרים קשים, ובשלב השני, להגדיר את הפערים שיש להשלים על מנת להכריע במקרים הקשים. לטענתי, המקרים הקלים – שבהם ההפרדה המגדרית מותרת בבירור או אסורה בבירור – מצויים בהתלכדויות קצות הצירים. כך, כאשר ההפרדה היא ציבורית, מפלה וכפויה בבירור, יש לאוסרה, וכאשר היא פרטית, שוויונית ורצונית בבירור, ניתן להתירה. המקרים הקשים להכרעה הם אלה הקרובים לראשית הצירים, למשל כאשר ההפרדה אינה כופה בבירור ואינה חופשית בבירור. אראה כי חלק ניכר מהקושי להכריע במקרים הקשים הוא אמפירי, וכי מודל נורמטיבי שלם של הסוגיה יהיה בר-גיבוש רק לאחר גיבוש תמונה אמפירית מלאה יותר על מאפייני ההפרדה המגדרית והשלכותיה. לעת עתה המודל הראשוני מספק מתווה תמציתי ומבוסס אמפירית המאפשר להכריע הכרעה אחידה ועקיבה במגוון גדול של צורות שונות של הפרדה מגדרית.