דיני חברות הזנק (כרך נג)
מדינת ישראל ידועה בעולם כ"אומת הסטרט אפ". חברות הזנק (סטרט אפ) נחשבות למנוע הצמיחה של המשק הישראלי ומגייסות מדי שנה מיליארדי דולרים בהשקעות הון סיכון. עם זאת חשיבותן הגוברת של חברות הזנק בכלכלה הישראלית והגלובלית עדיין לא היתרגמה לכדי תשומת לב אקדמית משפטית ראויה. מאמר זה הוא הראשון לדון בעברית בחברות אלו כקטגוריה ייחודית בנוף דיני החברות. המאמר מציג שתי טענות חדשות עיקריות.
ראשית, לחברות הזנק מגובות הון סיכון מבנה ותרבות ארגונית יוצאי דופן המאתגרים את הפרדיגמה השלטת בדיני התאגידים. קשת החוזים שביסוד חברות אלו אינה מוסברת במלואה באמצעות "בעיית הנציג" או המודל החלופי של דיני התאגידים המבוסס על "בעיית הייצור הקבוצתי". המאמר מסביר את הרציונל המאחד של חברות הזנק באמצעות סינתזה בין המודלים האמורים, המכונה במאמר "ייצור קבוצתי מבוסס שותפות בהון". על פי התאוריה המוצעת, חברת הזנק היא צורת ארגון שנועדה ליצור שיתוף פעולה בין משקיעי הון סיכון ומשקיעי הון אנושי, כאשר כל שותף בצוות הייצור רשאי לחדול מתרומה למיזם בכל עת, ומה שקושר את הצדדים זה לזה ולמיזם הוא שותפות בהון. המאמר דן בהשלכות התאוריה על דיונים עכשוויים בדבר תכלית החברה ותוכן חובות האמון של נושאי המשרה וטוען כי התאוריה מציעה הסבר משכנע יותר לגישת בתי המשפט בדלוור לממשל תאגידי של חברות הזנק, מאשר הסברים מבוססי בעיית הנציג או בעיית הייצור הקבוצתי כל אחת כשלעצמה.
שנית, אשר לפסיקת בתי המשפט בישראל, המאמר מדגים כי הפסיקה בנושא סכסוכים בחברות הזנק נוטה ליישם תבניות חשיבה, הנחות מוצא ותקדימים שכוחם יפה לחברות "רגילות", בלי לדון בצורך לאבחן בין הנסיבות. בעקבות זאת נוצר לעיתים פער בין הנורמות המקובלות בתחום הון הסיכון לבין התפתחות הדין. המאמר מתריע כי אם מגמה זו תימשך, יהיה בכוחה להוביל בטווח הרחוק לניתוק בין ההלכות שבספר לבין הפרקטיקה המקצועית בתחום.
