הסכמה מהדת? על חובת גילוי, כשירות תרבותית וקואורדינציה (בעקבות ע"א 8710/17 פלונית נ' שירותי בריאות כללית)
האם נכון לראות בטיפול רפואי שלא הותאם למאפייניו האישיים והלבר-רפואיים של המטופל רשלנות רפואית? שאלה זו, שנדונה בע"א 8710/17 פלונית נ' שירותי בריאות כללית, נענתה בבית המשפט העליון בלאו גורף. ברשימה נבחנת הפסיקה בעניין פלונית בכמה רבדים. ברובד הראשון, שבו רמת ההכללה הגבוהה ביותר, נטען בדבר הצורך בהתאמה תרבותית של טיפולים רפואיים וכן בדבר הצורך לראות באי-התאמה שלהם רשלנות רפואית. שני עניינים אלה ייכללו במסגרת מה שאכנה חובת התאמה תרבותית, והם יפותחו ביתר הרחבה ברשימה. הטיעון בדבר חובת ההתאמה התרבותית נסמך על ספרות חוץ-משפטית ענפה שעוסקת בכשירות תרבותית (cultural competence) וכן על מאפיינים של הטיפול הרפואי שמצריכים סנקציות נזיקיות שתגבינה את חובות המטפלים. ברובד השני, ומתוך תפיסה שלפיה את ההתאמה התרבותית יש לבחון בכל מקרה ומקרה באופן ספציפי, נדון האספקט הטיפולי שבו עסק פסק הדין בעניין פלונית – חובת הגילוי הרפואית, חובה שנועדה לשרת את הסכמתו מדעת של המטופל. במסגרת זאת נבחנים שיקולים לכאן ולכאן בנוגע להטלת חובת ההתאמה התרבותית, לרבות בחינה ביקורתית של השיקולים שעמדו בבסיס הכרעתו של בית המשפט העליון בעניין פלונית. ברשימה נטען כי הן תכליות דיני הגילוי וההסכמה מדעת הן שיקולי מדיניות שונים מטים לעבר ההכרה בחובת התאמה תרבותית של חובת הגילוי. לבסוף, יורדת הרשימה לפסים מעשיים יותר ומסורטטת בה בקווים ראשוניים ההתאמה התרבותית של חובת הגילוי הרפואית – מוצגים מספר שיקולים ופרמטרים שאותם יש לבחון עת נדונה השאלה אם קמה חובת התאמה תרבותית ואם הפרתה היא רשלנות רפואית.
