פוסטרים ועוגות חתונה: מתי סירוב לספק שירות לקבוצות חשודות איננו בגדר הפליה אסורה (כרך נב)

רונן אברהם ודני סטטמן

האם מותר לספק לסרב לשרת לקוחות שירות מטעמי דת ומצפון? במדינות ליבראליות רק מעטים יאחזו באחת מעמדות הקצה; שמותר לו לסרב כל אימת שיש לו איזו התנגדות לתפיסת עולמם, אורח חיים, או זהותם של הלקוחות, או שחובה עליו לספק ללקוחות כל שירות שיבקשו בלא כל התחשבות בתוכן השירות המבוקש. במאמר זה אנו מבקשים לקחת חלק בדיון המתקיים בארץ ובעולם באשר למתווה המשפטי הראוי לטיפול בסוגיות מעין אלו.

אנו מציעים להעביר את נֵטל הראיה לכתפי הספק להוכיח שהלקוח סורב מטעמים הקשורים נקודתית באופי השירות המבוקש ולא מכך שהלקוח הינו, למשל, מזרחי, אתיופי או טרנסג'נדר. לא קל להרים נטל זה, אבל יש נסיבות שבהן הדבר אפשרי. הספק יצטרך לשכנע כי היה מסרב להעניק את השירות או המוצר לכל מי שהיה מבקש זאת ממנו, וכן שהוא לא היה מסרב להעניק ללקוח שירותים אחרים. המאמר מציע שכאשר סירובו של הספק לשרת לקוחות אינו נובע מחמת מאפיינים "בעייתיים" כגון דת גזע או נטייה מינית, אלא מהקושי המצפוני שלו להיות מעורב בפעולה שהוא תופס כאסורה, אין מדובר כלל בהפליה.

על בסיס הצעה זו, המאמר מנסח תיקון לחוק איסור הפליה שיקבע מתי מותר לספקים לסרב להיות מעורבים בפרויקטים שמנוגדים למצפונם, ומצביע על היתרונות של הצעה זו בהשוואה להצעת חקיקה אחרת שמונחת על שולחן הכנסת.

מאמרים נוספים בתחום