ממשל תאגידי בבנקים בישראל: בעיית הנציג בבנקים ללא גרעין שליטה (כרך נב)

יהושע (שוקי) שי

המאמר עוסק בשינוי הדרמטי שחל בשנים האחרונות במבנה השליטה במערכת הבנקאות בישראל, שבמסגרתו עברו שלושת הבנקים הגדולים בישראל ממודל של "בנק עם גרעין שליטה" למודל של "בנק ללא גרעין שליטה". קדמו לשינוי זה שני תיקוני חקיקה, משנת 2004 ומשנת 2012, אשר נועדו להתאים את הרגולציה, ובייחוד את הרגולציה המטמיעה כללי ממשל תאגידי, לקיומם של בנקים ללא גרעין שליטה. בד בבד עם תיקוני החקיקה הללו עבר בשנת 2016 חוק המגביל את שכר הבכירים בתאגידים פיננסיים.

משמעות השינויים היא עצומה, שכן יציבותה, איתנותה ותפקודה של מערכת הבנקאות בישראל תלויים מעתה ברגולציה הייחודית ובממשל התאגידי הייחודי שחלים על בנקים ללא גרעין שליטה. המאמר בוחן בעין ביקורתית את הרגולציה הייחודית על בנקים ללא גרעין שליטה באמצעות ניתוח אופן ההתמודדות עם בעיות הנציג בין המנהלים לבין יתר מחזיקי העניין (stakeholders) בבנקים.

המסקנה שעולה במאמר היא שהרגולציה הקיימת איננה נותנת מענה מאוזן לבעיות הנציג השונות. מצד אחד, הרגולציה נותנת מענה מקיף לבעיית הנציג בין המנהלים לבין בעלי הפיקדונות והציבור הרחב, באמצעות רגולציה רחבה של הפיקוח על הבנקים, ומצד אחר, הרגולציה נטרלה כמעט לחלוטין את האפקטיביות של המנגנונים שעשויים לתת מענה לבעיית הנציג בין המנהלים לבין בעלי המניות. נוסף על זה עולה המסקנה שהמדינה הלאימה, באמצעות בנק ישראל, את השליטה בפועל בשלושת הבנקים הגדולים בישראל (כלומר, רוב מערכת הבנקאות בישראל).

בסוף המאמר מוצגות כמה הצעות לשינוי הרגולציה על בנקים ללא גרעין שליטה אשר אימוצן יהיה דרך ביניים, שמצד אחד תגן על האינטרס של בעלי הפיקדונות והציבור הרחב, ומצד אחר, תאפשר לבעלי המניות להביא לידי ביטוי את האינטרס שלהם בבנק.