שלושה צמתים ביחסי בית הדין הרבני ובית המשפט האזרחי: מזונות ילדים, שיתוף רכושי והחוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה (כרך נב)

אבישלום וסטרייך

חרש חרש, באופן בלתי מורגש לעיתים (ולעיתים מוכחש), חלו בשנים האחרונות תמורות דרמטיות בפסיקת בתי הדין הרבניים בענייני משפחה. שינויים אלו נוגעים בליבת דיני המשפחה – בדיני הגירושין המיושמים בבית הדין, כמו גם בתחומים הנוגעים לענייני ממון הנלווים לגירושין. לשינויים אלו – כך מבקש המאמר לטעון – יש השפעה מכריעה על מיתון מערכת היחסים המתוחה, המאפיינת באופן מסורתי את בתי הדין הרבניים ובתי המשפט האזרחיים.

עיקרו של המאמר הוא ניתוח המגמות העכשוויות בפסיקת בתי הדין הרבניים בשני עניינים מרכזיים: חובת האם במזונות ילדים ויחסי ממון בין בני זוג (ובפרט סוגיית השיתוף הספציפי והמתח שבין חלוקת רכוש שוויונית לבין חיוב הכתובה). ניתוח זה יאפשר להצביע על מגמות התקרבות בין בית הדין הרבני לבין הדין האזרחי בנושאים הנדונים, אך בה בעת נאתר מוקדים שעודם מתאפיינים במתח, ולעיתים בעימות גלוי. במאמר אבקש להסביר תמונה מורכבת זו, הנובעת, כפי שאטען, מקבלה רחבה של הדין האזרחי (באמצעות דוקטרינות הלכתיות מוכרות), בד בבד עם שמירה על עקרונות וערכים שמקורם בדין הדתי. מתוך כך אציע תמונה עכשווית, מורכבת יותר ולטעמי מדויקת יותר ממה שמקובל להניח, באשר ליחסם של בתי הדין לדין האזרחי, ומכאן – באשר ליחסי בית הדין ובית המשפט. אתמוך טענה זו בחלקו האחרון של המאמר בניתוח יחסו של בית הדין הרבני למהפכה רבת חשיבות בדיני המשפחה האזרחיים מן השנים האחרונות: החוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה.

כללם של דברים, ציור מערכת היחסים בין הערכאות כמערכת מתוחה ותחרותית בלבד, כפי שמקובל לא אחת, חוטא לתמונה הכללית, אותה אציג במאמר, שהיא לדעתי נכונה יותר: היחסים בין הערכאות הם יחסים מורכבים. יש בהם תחרות, ביקורת ודחיית עקרונותיו של האחד על ידי משנהו, אך גם מידה רבה של קבלה ושיתוף פעולה, בהיקף הולך וגובר בשנים האחרונות.