פישוט האינטראקציה בין בנקים ללקוחותיהם – לקראת מודרניזציה של לשון החוזה הבנקאי האחיד
המאמר עוסק בגורמים הלשוניים והמושגיים-אינפורמטיביים ההופכים את הלשון המשמשת במהלך אינטראקציות תקשורתיות בין בנקים לבין לקוחותיהם הצרכנים לסמויה מעינו של הציבור הרחב וקשה להבנה מנקודת מבטו של לקוח ממוצע.
נטען כי הפערים בידע הלשוני והמקצועי בין הבנק ללקוח הרלוונטיים לחתימה על החוזה הבנקאי הם הגורם העיקרי לאזוטריות של לשון הבנק מנקודת מבטו של לקוח מן היישוב. נראה כי פערים אלה נובעים לא רק ממורכבות התחביר של משפטי הטקסט החוזי אלא גם ממורכבות המשמעויות והרעיונות המתגבשים בו. לטענתנו, פערים אלה נובעים משלושה סוגי כשלים בתקשורת בנק–לקוח: כשלים בפיענוח התחביר של משפטי הטקסט הבנקאי; כשלים בפירוש מילים מהלשון הכללית שאינן שגורות בלשונו של לקוח ממוצע ושל מונחים מקצועיים מתחומי המשפט והכלכלה; כשלים בהשלמת מידע מרומז בקישורים אינטרטקסטואליים. כשלים אלה עשויים להתייחס למרכיביה השונים של האינטראקציה התקשורתית – אלה הנדרשים לפיענוח רבדיו המפורשים של הטקסט הבנקאי, קל וחומר לפיענוח המידע המושגי והרעיוני (המשפטי והכלכלי-פיננסי) הנמסר בו במשתמע.
המאמר הוא ניסיון ראשוני להציג תמונה מדעית של סוגיית האזוטריות של לשון החוזה הבנקאי מנקודת מבטו של לקוח ממוצע, באמצעות בחינה בלשנית שיטתית של הכשלים הלשוניים והמושגיים-אינפורמטיביים העומדים בפניו כאשר הוא נדרש לקרוא את החוזה הבנקאי ולהבינו.
תיאור הכשלים באינטראקציה המתקיימת בין הבנק ללקוחותיו הממוצעים מתבסס על חקר מקרה – חוזה לניהול חשבון בנק. החוזה לניהול חשבון בנק הוא חוזה בסיסי המסדיר את מערכת היחסים בין הבנק ללקוחותיו לכל אורך תקופת פעילותם בבנק ומשמש בסיס למגוון הפעילויות והעסקאות שיבצע הלקוח בבנק: ניהול חשבון עובר ושב, ביצוע תשלומים, קבלת אשראי, הפקדת כספים לחיסכון ועוד.
המאמר קורא לייעל את התקשורת הצרכנית בין הבנקים ללקוחותיהם באמצעות ניסוח מחדש של החוזה הבנקאי. המאמר מציע להטיל על הבנקים חובה לפשט את לשון החוזה הבנקאי לפי מודל לשוני-מושגי-אינפורמטיבי חדשני המפורט בו. המודל המוצע משתלב עם המגמה ההולכת וגוברת של ניהול האינטראקציות עם הבנק באמצעים דיגיטליים ומציע דרך חדשנית לקיום חובת הפישוט בעידן הדיגיטלי, על האפשרויות שהוא פותח לנגישות מידע, ניצולו ושקיפותו.
