ביקורת שיפוטית על רשויות אכיפת החוק: בין מינהלי לפלילי (כרך נב)

עדיאל זימרן ונתנאל דגן

קיימות מספר דוקטרינות המאפשרות לנאשם להעלות טענות כנגד התנהלותן של רשויות החקירה והתביעה במסגרת ההליך הפלילי. קבלת טענות אלו עשויה להצדיק מתן סעד מינהלי לנאשם. ההצדקה לביקורת שיפוטית על רשויות אכיפת החוק בהליך הפלילי זכתה לתשומת לב בספרות ובפסיקת בית המשפט העליון. אולם, השאלות המתעוררות בהענקת סעד מינהלי במסגרת ההליך הפלילי – הנוגעות לקו הגבול שבין המשפט הפלילי והמנהלי – טרם זכו לניתוח מעמיק. מטרת המאמר היא להציע ניתוח תיאורטי, נורמטיבי ופוזיטיבי של הביקורת השיפוטית בהליך הפלילי והסעדים הניתנים במסגרתה. המאמר מגדיר שתי גישות עקרוניות לביקורת השיפוטית בהליך הפלילי: (א) גישה מעורבת, לפיה תכלית הביקורת על התנהלות הרשות בהליך הפלילי היא מנהלית; ו-(ב) גישה אורגנית, לפיה הביקורת השיפוטית על התנהלות הרשות כפופה לעקרונות המשפט הפלילי. בחלק השני מוצגים שלושה רציונאלים לשמירת ההפרדה בין המשפט הפלילי למינהלי התומכים בגישה האורגנית, ובהתאם לכך, בחלק השלישי מוצעת קלסיפיקציה משולשת של סעדים מינהליים המקדמים עקרונות של המשפט הפלילי בהתאם לגישה האורגנית: (א) סעד אפיסטמי; (ב) סעד מעניק לגיטימציה; ו-(ג) סעד מפצה. בחלק הרביעי, המאמר מנתח את הדין המצוי ומצביע על התפתחות דו-מישורית בפסיקת בית המשפט העליון: (א) הרחבת היקף הביקורת השיפוטית בהליך הפלילי; ו-(ב) העתקת המיקום הגיאומטרי של הסעד המנהלי משער הכניסה להליך הפלילי לליבת ההליך ולקביעת האשמה והעונש. בחלקו האחרון של המאמר, מוצע מתווה, המשתלב עם הדין המצוי, לאתגרים העולים ביישום הביקורת השיפוטית בהליך הפלילי ובהענקת הסעד המינהלי.