החזקה במשפט ככלי לכינון ריבוד נורמטיבי

עולם המשפט משתמש תדיר בחזקות, ועניינן נדון בספרות התאורטית מזוויות שונות. במאמר זה אבקש להראות כיצד השימוש בחזקה עשוי לסייע לכינונו של ריבוד נורמטיבי, כלומר ליצירתו של עולם נורמטיבי שבו משמשות בד בבד הכרעות נורמטיביות שונות. החזקה המשפטית מתמקדת בשאלה העובדתית (מה אירע), אולם קביעתה עשויה להתבסס על שיקולים נורמטיביים. כפל הפנים הזה מאפשר לחזקה להשמיע הכרעה נורמטיבית מסוימת, אך בד בבד לקבוע נורמה המבוססת על הכרעה נורמטיבית אחרת. תוצאה זו מסייעת לשחקנים בשדה המשפט במצבים שבהם ההכרעה הנורמטיבית היא "טרגית", כלומר במצבים שבהם קיים קושי בקבלת כל הכרעה בינארית שהיא.

את הטענה הזאת אדגים באמצעות חזקת המסוכנות של פורץ לבית מגורים כפי שעוצבה בתלמוד. ראשית, אראה כיצד השיקולים הנורמטיביים באשר להיקף הזכות להגנה עצמית בבית המגורים מקשים להכריע הכרעה נורמטיבית חדה, וכיצד מחוקקים מודרניים מתמודדים עם קושי זה, לרבות באמצעות מנגנון החזקה. לאחר מכן אדון בחזקה התלמודית ואראה כיצד עיצובה – במישור הנורמטיבי והספרותי – מכוון לכינונו של ריבוד נורמטיבי בסוגיה זו. בשלב השלישי אצביע על זיקות שבין החזקה המשפטית למנגנון נוסף היוצר ריבוד נורמטיבי – מנגנון ההפרדה האקוסטית ועל ההבדלים בין המנגנונים הללו. לבסוף אתייחס לפערים אפשריים בין חזקת המסוכנות במשפט התלמודי לחזקות במשפט המודרני על מנת לבחון בעין ביקורתית את היכולת ללמוד מן התופעה שהודגמה במאמר לעולם החזקות המודרני.