חובתם של נושאי משרה ציבורית לומר אמת לציבור

חיבור זה בוחן את שאלת חובתם של נושאי משרה ציבורית – נבחרים וממונים, בפועל ובכוח – לומר אמת לציבור כפועל יוצא של חובת הנאמנות שלהם לציבור. שאלה מורכבת זו, אשר כרוכה במושג המסובך של "אמת" ובשיקולים כבדי משקל, ובראשם חופש הביטוי הפוליטי, מעוררת תשומת לב הולכת וגוברת בשל אופייה השבטי של התרבות הפוליטית העכשווית ובשל תשתית המידע המודרנית המקילה יצירה והפצה של מידע שקרי ומקשה הפרכתו באמצעות "שוק הרעיונות". תשומת לב זו גברה אף יותר לאחר הבחירות לנשיאות בארצות הברית ב-2016, שבה הופץ במהלך מסע הבחירות מידע כוזב באופן ובמידה חסרי תקדים.

החיבור בוחן את השיקולים המהותיים והמוסדיים הכרוכים בהטלה של חובה זו ומציע לעצב אותה לפי כמה קווים מנחים: ראשית, החלתה רק על האותנטיות והאמיתות העובדתית של הביטויים (בשונה מדעות ונרטיבים); שנית, שימוש בדרך השגרה בסעדים ענייניים (של הצהרה שיפוטית בדבר האמת ובמידת הצורך קביעת מקום פרסום אפקטיבי של ההצהרה השיפוטית) והשתת תוצאות אישיות (דוגמת הטלת סנקצייה או חובת פיצוי) רק במקרים חמורים; שלישית, אכיפתה באמצעים שיפוטיים רק כאשר מנגנונים של שיח חופשי אינם יכולים להפריך את השקר, ורק כאשר השקר עלול לפגוע באינטרסים חיוניים.

נוסף על זה, החיבור בוחן את הדוקטרינות המשפטיות הקיימות ואת ההתאמות הנדרשות בהן לשם הטמעת החובה בדין הישראלי במסגרת המשפט המנהלי, דיני תעמולת בחירות, המשפט הפלילי והאזרחי והמישור האתי-משמעתי של המִנהל. החיבור קורא להשתמש בהם במידה רחבה יותר מכפי שנעשה כעת לצורך הגנת האמת בשיח הציבורי והטמעת הנורמה של אמירת אמת לציבור בקרב נושאי המשרה הציבורית.