מיסוי תאגידים בישראל – מה צודק, מה יעיל, מה אפשרי
מאמר זה דן באופן ביקורתי בסוגיית מיסוי התאגידים בישראל. הטענה המרכזית שלו היא כי שיטת המס כיום, הקושרת בין מבנה ההתאגדות להסדרי המס שיחולו על הכנסה עסקית של נישומים, מעניקה להם חופש בחירה רב בהקשר של מיסים. חופש זה הוא בעייתי משום שהוא מגדיל את אפשרויות תכנון המס של נישומים, יוצר עלויות גבייה-חלוקה לא מבוטלות, ובמקרים מסוימים גם עלויות חברתיות עקיפות כאשר שיקולי מס מדרבנים נישומים לבצע השקעות לא יעילות.
המאמר בוחן את הספרות שהתגבשה בנושא בעולם ומציע כי המערכת הישראלית תאמץ שיטת מיסוי תאגידים אשר בה הסדרי המס אינם נקבעים על פי בחירת הנישום בצורת התאגדות, אלא מוחלים על התאגיד ועל המשקיעים בו על פי מאפיינים עסקיים אובייקטיביים. ביתר פירוט, המאמר קורא למחוקק הישראלי לאמץ מודל מיסוי תאגידי שבו חברות ציבוריות ימוסו כאישיות משפטית-מיסית נפרדת, ואילו תאגידים פרטיים יהיו נתונים למיסוי שקוף המאמץ כללי מחדל קשיחים המקשים על נישומים להסיט הכנסה. הבסיס להצעה זו הוא הטענה שתפותח במאמר, כי לרוב אין הבדל כלכלי מהותי אינהרנטי בין חברה פרטית לשותפות, המצדיק יחס אחר של מערכת המס לכל אחד מסוגי התאגידים הללו.
מכיוון שרפורמה כללית במבנה המס היא צעד נדיר אשר ההסתברות לנקיטתו לרוב איננה גבוהה, המאמר אינו מסתפק רק בניתוח תאורטי ובציון הדין הראוי, אלא מפרט לקורא אילו מהמלצותיו ניתן ליישם באמצעות צעדים אינקרמנטליים אשר ניתן לקדם ללא חקיקה ראשית, או באמצעות חקיקה ראשית ממוקדת אשר איננה מחייבת רפורמה כללית.
