החברה החרדית והאקדמיה הישראלית: בחינה מחודשת של עמדות הציבור החרדי כלפי לימודים אקדמיים

רשימה זו עוסקת בהערכה ביקורתית של התשתית העובדתית המרכזית להחלטת המועצה להשכלה גבוהה (המל"ג) על קיום הפרדה על בסיס מין בלימודים אקדמיים. הערכה זו מבוססת על ניתוח חוזר של נתוני הסקר שאספה המל״ג על מנת לגבש את עמדתה (להלן: מחקר המל״ג) וכן על בסיס סקר חדש שממצאיו מוצגים לראשונה כאן. ממצאי הבחינה, בתמצית, הינם כי מחקר המל״ג—שטען כי כ-80% מהחרדים אינם מוכנים ללמוד באקדמיה במסגרות מעורבות—לוקה בפגמים מתודולוגיים קשים, היורדים לשורש המתודולוגיה בה הוכן הסקר, כולל ניסוחה של השאלה המרכזית, ונוגעים גם לניתוח הנתונים, לפרשנותם ולמסקנות שהוסקו על בסיסם. זאת ועוד, בחינה מעמיקה של ממצאיו הגולמיים של הסקר מעלה כי הוא מכיל סתירות פנימיות ונתונים המטילים צל כבד על המסקנות שהוסקו ממנו.

המשמעויות מרחיקות הלכת של הביקורת מודגמות באמצעות סקר חליפי שבוצע בתחילת שנת 2018 ובחן את עמדות הציבור החרדי כלפי לימודים אקדמיים באופן ניטרלי ונטול הליקויים האנליטיים והמתודולוגיים שהתעוררו במחקר המל״ג. סקר זה בחן לראשונה את העמדות כלפי הפרדה מגדרית באופן ישיר ותוך הפרדה בין שלושה מישורים השונים זה מזה, אנליטית ומעשית: מישור המרצות/ים, מישור הסטודנטיות/ים בכיתה, ומישור הקמפוס בכללותו. הממצאים המתקבלים מבחינה זו שונים בתכלית מאלה שהוצגו במחקר המל״ג, אך עולים בקנה אחד עם ממצאים שהוצנעו והוסתרו באותו מחקר ונדונים לראשונה ברשימה זו. בתמצית, 44% מהחרדים המעוניינים בלימודים אקדמיים הגדירו את מגדר הסטודנטים לכיתה כשיקול מרכזי עבורם, 23% בלבד הגדירו כך את ההפרדה המגדרית בקמפוס בכללותו, ורק 16% הגדירו את מגדר המרצה כשיקול מרכזי.

המסקנה העולה במקובץ משני מהלכי הרשימה היא כי אבן הראשה של התשתית העובדתית עליה נסמכה המל״ג בהחלטה על הפרדה מגדרית באקדמיה אינה יכולה לעמוד. ממצאים אלה הם בעלי השלכות מרחיקות לכת עבור העתירות הנידונות בימים אלה בבג״ץ ומצביעים על צורך בחשיבה מחודשת על התוכנית הרב-שנתית לשילוב סטודנטים חרדים באקדמיה. בקווים כלליים יותר, הממצאים מצביעים על צורך ביצירת פרקטיקות סדורות לגיבוש תשתית עובדתית מהימנה להחלטות מנהליות, בפרט כאשר ההחלטה מבוססת על טענות בדבר קיומן של נורמות תרבותיות. במקרים אלה עשוי להתקיים פער ניכר בין הנורמה הנטענת ובין המציאות בשטח. ללא בסיס עובדתי מוצק, הרשות עלולה לעגן במדיניותה נורמות חברתיות מדומות, שבפועל אין לגביהן קונצנזוס אלא דווקא שונות רבה.