טענת אֵתִּי-גוֹנה: פרספקטיבות מגדריות על פרשת המעילה של אתי אלון

עניינו של מאמר זה הוא אחת מפרשות המעילה הגדולות ביותר שידעה מדינת ישראל ומשפטה של המעורבת העיקרית בה. הוא מגולל את סיפורה של אתי אלון והמפגש שלה עם מערכת המשפט הפלילי. באמצעות שלוש קריאות מתחרות המוצעות למשפט של אלון בהשראת הטרגדיה היוונית אנטיגונה של סופוקלס, המאמר מראה שהמפגש של אלון עם מערכת המשפט הפלילי מחייב התמודדות מורכבת יותר עם דמותה ועם המעשים שהיא ביצעה מלבד תיוגה כגנבת טיפוסית. כל אחת משלוש הקריאות המוצעות מַבְנה אחרת את דמותה של אלון, מספקת הסבר שונה למעשיה ומעמידה את דמותה המובְנית של אלון לבחינה ביקורתית פמיניסטית. בחינה ביקורתית זו בודקת באיזו מידה משקפת דמותה של אלון, כפי שזו הובנה והובנתה במשפט, את אלון הממשית. אם יימצא פער בין השתיים תיבדק האפשרות להכנסת שינויים בשיטות המקובלות לבחינת פשיעה, אחריות ואשמה כדי שהן תתאמנה גם לנשים עברייניות כמו אלון. לפי הקריאה הראשונה, יש להכיר בהיותה של אלון קורבן למשפחה פטריארכלית המקדשת את הכפפתן של נשים לדומינציה הגברית, ולפיכך תפיסתה את מרחב הבחירה והאוטונומיה שלה שונה. לעומת זאת הקריאה השניה, מבנה את דמותה של אלון כאישה רעה ומניפולטיבית אשר לא בוחלת באמצעים על מנת להשיג את מטרותיה. הן הקריאה הראשונה והן הקריאה השניה מבוססות על המבנה הליברלי הקלאסי קורבן/סוכן חופשי ומנסות לערער על סיווגה של אלון כסוכנת חופשית. הקריאה הראשונה מצביעה על התעלמותו של בית המשפט מהיבטים של מגדר ומציעה להידרש לפרספקטיבה מגדרית כדי להבין עבריינות נשית בכלל ואת זו של אלון בפרט. לעומת זאת הקריאה השנייה מצביעה על ההידרשות השגויה של בית המשפט לפרספקטיבה מגדרית סטריאוטיפית כצידוק למיצוי הדין עם אלון. חרף ניסיונן של הקריאות הראשונה והשנייה לערער על מיקומה של אלון בעמדה של סוכן חופשי, אין הן דוחות את המבנה הליברלי הדיכוטומי כשלעצמו. הקריאה השלישית לעומתן מערערת על עצם מסגרת הדיון הדיכוטומית קורבן/סוכן חופשי וחותרת תחת אפשרות סיווגה של אלון במסגרת קטגוריות חברתיות-תרבותיות-משפטיות מוכרות. לפי קריאה זו, אלון נקראת כדמות בלתי-ייצוגית. מן הניתוח המוצע במסגרת שלוש הקריאות המתחרות למשפטה של אלון מתחוור שהשימוש במסגרת דיון בינארית מסוג קורבן/סוכן חופשי לא התאים לנאשמת אלון, ונקיטתה בה גרמה לבית המשפט לייצר סיפורים לא הגיוניים וסובייקטיביות פיקטיבית ביחס לאלון. כמו כן המאמר מבקר את התעלמותו של בית המשפט מהפוליטיקה המשפחתית של אלון ועומד על מאפייניה הייחודיים של עבריינות הצווארון הלבן הנשית מהסוג של אלון. בעשותו כן שואף המאמר להפוך את פרשת המעילה של אתי אלון לחלק מהדיאלוג העכשווי שהשיח הפמיניסטי הישראלי מנהל עם השיח המשפטי.