לקראת קביעת הורות משפטית בהסכמה בישראל
בארץ כבעולם בעשרות השנים האחרונות המשפחה, ההורות ויחסי הורים וילדים עוברי שינויים דרמטיים. אם לא די בכך, חידושי הרפואה המודרניים מעצימים את היכולת להפריד בין מיניות, פריון והורות. לדעת מלומדים רבים, המשפט אינו מדביק את קצב השינויי הללו, והתובנות המסורתיות להסדרת מערכות יחסי אלו אינן מספקות עוד כלים הולמים להתמודד עמם. בשל הצורך לגשר על הפער שנוצר בין המצב החברתי הרצוי ובין הדין הנורמטיבי המצוי מתרבים בני זוג והורים המבקשים להסדיר את רכישת עצם סטטוס ההורות ואת אגד הזכויות והחובות הכרוכות בו באמצעותם של הסכמות וחוזים שונים. המחקר שלפנינו מבקש לסקור את הליך קביעת ההורות המשפטית במשפט הישראלי הנוהג ולעמוד על המגמות המרכזיות המסתמנות בדיני המשפחה בכלל ובהקשר של יחסי הורים וילדים בפרט. לטעמי אפשר לראות מגמה ברורה, אם כי אטית, של זניחת ההלכה היהודית לטובת הסדרה אזרחית. אחת הנגזרות המרכזיות של מגמה זו היא זניחת קביעת ההורות המשפטית על יסוד ההורות הטבעית, המושפעת רבות מההלכה היהודית, לטובת הורות חברתית-פסיכולוגית, שהיא אזרחית וחילונית באופייה וקרובה מאוד למודל הנורמטיבי המוצע על ידי במאמר זה. לפיכך אבקש לתרום את חלקי לעיצוב ההסדרה האזרחית הנורמטיבית הראויה בעיניי של סוגיה מורכבת ובעייתית זו – קביעת הורות משפטית בהסכמה. לאחר שאניח את התשתית התאורטית ואבחן את ההיבטים הפרקטיים המרכזיים של המודל הנורמטיבי, אצביע בקצירת האומר על היתרונות האפשריים השונים שלו ואבקש להתמודד בקליפת אגוז עם הביקורות העשויות להישמע נגדו. בהמשך אבקש לבחון כיצד אפשר ליישמו במופעיה השונים של קביעת ההורות המשפטית של יילודים שנולדו מטיפולי הפוריות השונים בצורה קוהרנטית, גמישה, מנומקת וצודקת יותר. לאחר מכן אבחן את המנגנונים השיפוטיים ו/או האדמיניסטרטיביים הקיימים, והצריכים להיות קיימים לטעמי, כדי שיהיה אפשר ליישם בארץ את המודל בצורה המיטבית. אחתום את מאמרי בפתיחת הדיון המורכב והבעייתי יותר והוא אפשרות יישומו של המודל כדרך המלך בקביעת ההורות המשפטית של כלל היילודים.
