שרידי העבר ומשברי ההווה בשוק ההון הישראלי: הרגולציה הפיננסית בישראל והמציאות אחרי רפורמת בכר

הסחרור שאליו נכנסו כלכלות העולם בשנת 2008 מצא את נתיבו אל שוק ההון הישראלי ודרכו אל כיסם ואל כעסם של אזרחי ישראל. כיצד הצליח המשבר הכלכלי – שמקורו במשכנתאות סאב-פריים בעיירות שכוחות אל בארצות-הברית או בהבטחות נדל"ניות בשממות מולדובה – לחלחל אל חסכונות הפנסיה של תושבי ישראל? מפגשם של חוסכים ומשקיעים לא מתוחכמים עם שוק ההון בישראל נעשה באמצעות מתווכים פיננסיים. תפקידם של אלה, בתחום הפיננסי (השקעה בניירות ערך ונכסים פיננסיים) ובתחום הפנסיוני, עבר שינויים מקיפים בעשורים האחרונים. אנו מבקשים לבחון כיצד תרם מבנה הרגולציה של תחומים אלו לחשיפת הציבור הישראלי למשבר העולמי. חוט השני העובר בין המשברים (מוויסות מניות הבנקים ועד ה"סאב-פריים") ובין הוועדות (מבייסקי דרך בכר ובואכה חודק כיום) יצר פסיפס חקיקתי מורכב ומרתק בשוק ההון. עם זאת, לאחר כל רפורמה ומשבר נותרו, In situ, שרידים מהעבר שהמתינו לתת אותותיהם בעתיד. ההפרדה החוקית בין השירותים שניתנים לציבור בכל הנוגע לייעוץ על אודות אפיקי ההשקעה הרבים היא שריד כזה. התפיסה ההיסטורית על אודות שוני בין עולם ההשקעה לעולם הפנסיה מקשה על קבלת החלטות מבוססות בכל אחד מהאפיקים, ומייצרת שלל הזדמנויות לניגוד עניינים בין הלקוח ליועץ. הפרדה של מנגנוני הפיקוח על תחומים אלו יוצרת קשיים בפיקוח ובאכיפה בצד בעיות מובנות בתפקוד הגוף המפקח. לאור ההבדלים המעטים במציאות בין התחום הפנסיוני לתחום הפיננסי מתחייבת האחדה של ההסדרים והגופים המפקחים. נוסף על סוגיית היועצים אפשר להצביע על שוני בהסדרה של מנגנוני התמרוץ באפיקי השקעה שונים זה מזה. שוני זה אינו נובע מהבדלים מהותיים והוא שריד אנכרוניסטי של עידנים קודמים בשוק ההון הישראלי. כיום חסרים כלים להאחדת האינטרסים בין הגופים המנהלים את כספו של הציבור (OPM – other people's money). נוסף על כך, התפיסה האוסרת על תמרוץ מנהלי נכסים בהתאם לביצועיהם התבררה כלא מספקת למניעה של נטילת סיכונים חריגים. שילוב של מערך ייעוץ אובייקטיבי, פיקוח יעיל והגנות חוזיות אפקטיביות עשוי להתברר כמועיל להגברת התחרות ולהגנה על הציבור. ספק אם בכוחם של כלים אלו למנוע את המשבר הבא, אך הם עשויים לשכך את השפעותיו.