על ארבעה וחמישה: מניעת רכוש מנושים של חברה חדלת פירעון
משנקלעה חברה לחדלות פירעון ונפתח בעניינה הליך רשמי דוגמת פירוק או הבראה, בעלי התפקיד שמינה בית המשפט עלולים לגלות שקופת החברה העומדת לפירעון לנושיה דולדלה ונפגעה טרם קריסתה הסופית. יש במשפט הנוהג דינים העשויים להתמודד עם דלדול כאמור שנגרם עקב מהלך מחושב ולא תקין מצד החייב או נושהו; אחדים מהם, העשויים לתקן את הקלקול שנגרם, מתמקדים ברכוש שנגרע מקופת החברה. ארבעה דינים כלולים בקבוצה זו: העברת רכוש לידי נושה בעת חדלות פירעון, העברת רכוש בלא תמורה שוות ערך, חלוקה אסורה ודחיית חובות.
ברשימה זו אציג את הקשר הרעיוני בין דינים אלה ואבליט את הבדלי הפרטים ביניהם. אראה כיצד דינים אלה עשויים להשיב לקופת החברה רכוש שנגרע ממנה, או למנוע נושה המבקש לממש זכות נטענת מלממשה עקב קעקוע בסיס הלגיטימיות שביסוד תביעתו. עוד אראה כי בנסיבות עובדתיות מורכבות עשויים בתי המשפט לשלב באופן מעשי בין אחדים מהדינים למען הגנה ראויה על קופת החברה וזכויות נושיה.
לבסוף אעמוד על היחס בין הדינים האמורים לבין דין הרמת המסך. אטען כי הפופולריות של דין הרמת המסך בבתי המשפט נובעת, בין השאר, ממגבלת ההתפרשות של דין העברת רכוש בלא תמורה שוות ערך ומדחיית חובות לפי המשפט הנוהג. לפיכך, בסוף הרשימה אקרא למחוקק לתקן ליקויים אלה ולאפשר לבתי המשפט להרחיב את השימוש בדינים האמורים; את דין הרמת המסך, לעומת זאת, ראוי לצמצם ולשמור כדין שיורי.
