שכרות בדיני עונשין

בשיטות המשפט השונות קיימים הסדרים מיוחדים המאפשרים להטיל אחריות פלילית על עושה שביצע את האלמנט ההתנהגותי של העבירה במצב של שכרות מלאה ולעתים אף במצב של שכרות חלקית, למרות שבשלב הביצוע שללה השכרות את אחד היסודות הנדרשים להתהוות העבירה. ברשימה זו נתמקד בהסדרים המאפשרים להטיל אחריות פלילית על מי שביצע את האלמנט ההתנהגותי של העבירה במצב של שכרות מלאה ובמצב של שכרות חלקית, ונראה שביסוד הסדרים אלה מונח רעיון משותף המבוסם למעשה  על הדוקטרינה של ״התנהגות חופשית במקור" (actio libera in causa).  דוקטרינה זו, שתחולתה חורגת מסוגיית השכרות, התפתחה בשיטות המשפט הקונטיננטלי בעיקר בקשר לשכרות. אולם, גם בשיטות המשפט המקובל, ובמשפטנו בכלל זה, ההסדרים בסוגיית השכרות מבוססים למעשה, אם כי לא תמיד מדעת, על הדוקטרינה של התנהגות חופשית במקור; אלא שבהעדר הכרה בדוקטרינה עצמה הפתרונות שניתנו בשיטות אלה הם חלקיים ולעתים אף אינם מניחים את הדעת. בחרנו להתמקד בהסדרים המתייחסים למצב של שכרות מלאה ולמצב של שכרות חלקית משום שבהסדרים האחרים הנוגעים לשכרות, והבאים לידי ביטוי בהגדרת עבירות האוסרות על שיכור לעסוק בפעילות מסוכנת, אין למעשה כל ייחוד: עבירות אלה משתייכות לקבוצת העבירות של העמדה בסכנה.