"ארץ אשר אבניה ברזל ומהרריה תחצוב נחושת" - מיסוי משאבי טבע בישראל
הדיון במשטר המס הראוי על הפקת משאבי טבע עלה על סדר היום הציבורי בישראל לאחר שהתגלו מאגרי גז גדולים במים הכלכליים שלה. מאמר זה מציג את הספרות העשירה בנושא ההצדקות לקיומו של משפט מס ייעודי על הפקת משאבי טבע ולאופן עיצובו של משטר המס הזה. מלבד הדיון באופן שבו משטר המס על משאבי טבע מקדם את המטרות הכלליות של מערכת המס, המאמר מדגיש שני שיקולי אכיפה אשר יש לעצב את משטר המס לאורם: ראשית, אכיפה אפקטיבית של הסדרי מס נוכח רגישות למס וקיומה של רנטה מסית שממנה נהנות חברות כרייה בין-לאומיות; שנית, התמודדות עם כוחן של קבוצות לחץ פוליטיות. המאמר מבקש לבחון את עיצוב מס הרווחים הייעודי על כריית משאבי טבע בשים לב לשיקולים אלו, ולהציע שלושה מנגנונים אשר יסייעו בהתמודדות עם הקשיים האדמיניסטרטיביים של אכיפת מס הרווחים באמצעות שימוש מושכל באומדנים: חישוב הרווח הגולמי של המשאב בהיעדר מחיר שוק; אופן עיצוב בסיס מס הרווחים; צמצום הרגישות למס ולרנטה המסית, בין היתר באמצעות אימוץ מנגנון מס מינימום שיוטל על חברות הכרייה. לבסוף, המאמר מבקש לבחון בעין ביקורתית את משטר המס על משאבי טבע בישראל תוך התמקדות בפעילות הפקת המינרלים של חברת כיל בים המלח לאורה של המסגרת הקונספטואלית שהוצגה.
