הרשות הציבורית בפעולותיה בתחום המשקי-האזרחי

בעיית המכרזים אינה יורדת מסדר יומו של בית המשפט הגבוה לצדק. הלה קובע הלכות, נותן הנחיות ועושה הכל כדי להעלות את דרכי המינהל לרמה גבוהה יותר וצודקת יותר, ואילו השלטון בשלו והוא כמנהגו נוהג. ולאו דווקא מרוע לב הוא נוהג כך או מחוסר דרך־ארץ כלפי בית המשפט. בעיניו, הלכות המכרז כבודן במקומו מונח, אך למציאות הכלכלית דרישות משלה והיא קובעת לה דפוסי התנהגות אחרים. פער זה בין הרצוי והמצוי אינו בריא, וכאשר הוא הופך להיות דבר של קבע, שומה עלינו לשאול, שמא הרחקנו לכת וגזרנו גזרות שרוב ציבור אנשי המינהל אינם יכולים לעמוד בהן. לצדק אין שיעור, ונכון שגם היעילות אסור שתבוא על חשבון הצדק, אך לפעמים קשה לדעת, היכן הוא הצדק, וכשרודפים אותו יתר־על־המידה, הוא עלול להישמט מידינו ונמצאנו קרחים מכאן ומכאן. הנה, שלושה פסקי הדין שלפנינו, אורכם ועומק הנמקתם מעידים על הבעייתיות שבכניסת בית המשפט לשדה מוקשים זה.