אינטרסים ציבוריים כזכויות חוקתיות?
מהו קו הגבול בין פגיעה בזכות החוקתית לחיים ,לשלמות הגוף ,לכבוד או לקניין לבין פגיעה באינטרס הציבורי שבהגנה על ערכים אלו? בכמה מקרים נחלקו שופטי בית המשפט העליון בסוגיה. למשל, בפרשת עדאלה, איחוד המשפחות, נחלקו השופטים בשאלה אם יש לראות בחקיקה המגבילה כניסת פלסטינים לישראל לצורך איחוד משפחות אמצעי הגנה על הזכות החוקתית לחיים, או שמא אמצעי לקידום האינטרס הציבורי שבשמירה על ביטחון המדינה. גם בפרשת גנימאת נחלקו הדעות בשאלה אם מעצר שמטרתו מניעת גנבות דרוש לקידום האינטרס הציבורי בצמצום העבריינות או שעניינו הוא בזכות הקניין המוגנת של תושבי המדינה. לשרטוט קו הגבול יש כאמור משעות משפטית, שכן לפי מבנה חוקי-היסוד על בית המשפט לוודא שפגיעה בזכות עומדת בתנאי פסקת ההגבלה, אם אין הוא אמור להעביר תחת שבט ביקורתו חקיקה ראשית העוסקת בפגיעה באינטרס ציבורי. ברשימה זו נציב קריטריונים להבחנה בין מעשה או מחדל של המדינה אשר פוגע בזכות יסוד לבין מעשה הפוגע באינטרס היסוד. הטענה המרכזית במאמר היא כי אין להכיר בכל פעולה שלטונית העשויה להגדיל את מספר הפגיעות בחיים, בגוף, בכבוד האדם או בקניין כפגיעה בזכות היסוד. כדי שפעולה תיחשב פוגעת בזכות יסוד, על הטוען להצביע על נשאי זכות מסוימים ומוגדרים מספיק, על ישירות הקשר בין הפעולה לפגיעה ועל רמת ודאות גבוהה שהפעולה אכן תוביל לפגיעה בערך המוגן .תזה זו מושתתת על הצדקות מוסריות להבחנה בין זכות לאינטרס, על הצדקות משפטיות-פוזיטיביסטיות להבחנה זו ועל הצדקות מוסדיות שעניינן היקפה של הביקורת השיפוטית.
