יפוי כוח בלתי־חוזר כתחליף לבעלות

משפטים: כרך יד
יהושע ויסמן

האומנם קבלת יפוי־כוח בלתי־חוזר (״ו/או רישום הערת־אזהרה״) מעמידה קונה מקרקעין ״במצב זהה״ למצבו של קונה שהבעלות נרשמת על שמו, כגירסת השופטת אבנור? האם ״שום נזק לא יכול להיגרם״ לקונה המסתפק ביפוי־כוח בלתי־חוזר (עם או ללא רישום הערת־אזהרה) במקום קבלת הבעלות? והאם חייב קונה להסתפק בקבלת יפוי־כוח בלתי־חוזר המוצע לו על־ ידי המוכר, במקום הבעלות, כשסירוב מצדו של הקונה ייחשב ״כבלתי־סביר לחלוטין״ ובעקבות זאת לגרום לכך שאי־העברת הבעלות לקונה לא תיחשב כהפרה יסודית על־ידי המוכר?

השופטת אבנור השיבה לשלוש שאלות אלה בחיוב, הן לגבי קונה המסתפק ביפוי־כוח בלתי־חוזר, והן - בבחינת על־אחת־כמה־וכמה - לגבי קונה המצרף ליפוי־כוח הבלתי־חוזר רישום ״הערת־אזהרה״. אף אנו נלך בעקבותיה ונבדוק תחילה את קביעתה לגבי המקרה שבו הסתפק הקונה ביפוי־כוח בלתי־חוזר, ולאחר־מכן נברר אם תוספת של הערת־אזהרה משנה באופן מהותי את המסקנות הנדרשות. כדי להימנע מסירבול נת­ייחס בדברינו למקרהו של קונה מקרקעין, אף כי אותם דברים אמורים גם במי שרוכש זכויות אחרות במקרקעין, כגון שכירות, זיקת הנאה או משכנתא.