ביטחון תעסוקתי במקום העבודה: לקראת הסדרי ביניים מאוזנים

להסדרי ביטחון תעסוקתי (המכונים לעתים הסדרי "קביעות") יתרונות ברורים לצד חסרונות בולטים. מחד יש צורך חיוני לעובדים בהגנה מפני פיטורים שרירותיים, ומאידך יש הכרח לאפשר למעסיקים לפטר עובדים כאשר יש סיבה טובה לכך, וזאת בהליך מהיר ויעיל. נדרשים אפוא פתרונות ביניים יצירתיים בין שני הקצוות של "קביעות" חזקה מדי וסמכות פיטורין מוחלטת למעביד. מאמר זה מתמקד בבחינת פתרונות אפשריים בהתייחס לפיטורים בעילת "אי-התאמה" (להבדיל מפיטורי משמעת או צמצום). לאחר דיון קצר בהצדקות לכלל שאוסר על פיטורים ללא "סיבה מספקת", לצד הביקורת על כלל כזה, בוחן המאמר פתרונות ביניים אפשריים במישור התאורטי, ובכלל אלה שיטת ה-Flexicurity ;כלל "סיבה מספקת" בעל מעמד של בררת מחדל דיספוזיטיבית בלבד; כלל סיבה מספקת כחלק מהסדר "חצי קוגנטי"; שימוש בעקרון תום הלב כמכשיר למניעת פיטורים שרירותיים; לבסוף, הצעה של זירוז ופישוט ההליכים הפרוצדורליים לפיטורין מבלי לפגוע בהגנה המהותית. לאחר מכן פונה המאמר לסקור כמה וכמה התפתחויות מרתקות בתחום זה, אשר יוצרות ספקטרום רחב של אפשרויות – רמות שונות של ביטחון תעסוקתי – אשר המשותף להן הוא ההתמקדות בפן הפרוצדורלי. נעמוד על ההסכם הקיבוצי של עובדי החברה הלאומית לדרכים משנת 2005, אשר אפשר בו לראות חלוץ המהפכה בתחום זה; על ההסדר החדש שאומץ בחקיקה בשנת 2008 בנוגע לפיטורי עובדי מדינה, שתחולתו רחבה בהרבה והשלכותיו אפוא חשובות במיוחד; על ההסדרים החדשים בנוגע ל"פיטורים פדגוגיים" של מורים, שהוסכמו כחלק מהרפורמות בתחום זה; על הסכמים חדשים במגזר הפרטי שממשיכים את אותה מגמה. המאמר מנסה להעריך באיזו מידה מספקים הסדרים חדשים אלה פתרון ביניים מאוזן וראוי. הטיעון המרכזי של המאמר הוא כפול: ראשית, במישור התיאורי אנו מבקשים לחשוף את השינויים המתרחשים לאחרונה בתחום הביטחון התעסוקתי ולמקם את ההסדרים החדשים בהשוואתם זה לזה וכן אל מול ה"קצוות" של ספקטרום הביטחון התעסוקתי. שנית, במישור הנורמטיבי נבחן את ההסדרים החדשים אל מול הדיו התאורטי (הצדקות וביקורות) בנושא ה"קביעות" בעבודה תוך השוואה לפתרונות אפשריים אחרים. בשורה התחתונה מסקנת המאמר היא אוהדת אך זהירה. להסדרים החדשים פוטנציאל חיובי, אך הצלחתם תלויה גם באופן שבו יפעילו בתי הדין את הביקורת השיפוטית על פיטורים מכוחם.