העבירה של גרם מוות ברשלנות, והיחס בינה ובין עוולת הרשלנות

העבירה של גרם מוות ברשלנות מוגדרת במשפטנו בסעיף 304 לחוק העונשין, תשל״ז-1977 - בעבר סעיף 218 לפקודת החוק הפלילי 1936 - בצורה המעוררת קשיים. בתי המשפט שלנו, שהתקשו בפירוש סעיף 218 לפקודת החוק הפלילי, הניחו כי היסודות הנדרשים להתהוות העבירה של גרם מוות זהים לאלמנטים המרכיבים את עוולת הרשלנות, המוגדרת היום בסעיפים 35-37 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש).

ברשימה זו נראה, שאין הצדקה לזהות את היסודות הנדרשים להתהוות העבירה של גרם מוות עם האלמנטים המרכיבים את עוולת הרשלנות שבנזיקין, שכן, הרשלנות בדיני העונשין שונה במהותה מהרשלנות שבדיני הנזיקין. השוני בין השתיים מתמקד בעיקר באלמנט של חובת זהירות מושגית, המאפיין את עוולת הרשלנות שבנזיקין, אך אין הוא מהווה יסוד של עבירות הרשלנות השונות. כעיקרון, אין להתנות את האחריות הפלילית לעבירות הרשלנות - לרבות לעבירה של גרם מוות - בקיום חובת זהירות מושגית, שביסודה שיקולים המיוחדים לאחריות בנזיקין. עם זאת, במקרים של מחדל עשויה חובת הזהירות המושגית מדיני הנזיקין לשמש מקור חובה מכוח דין לפעול גם לצורך הטלת אחריות פלילית בגין המחדל לכל עבירה שהיא, ולאו דווקא לעבירות הרשלנות.

לאחר שנבהיר את משמעות הרשלנות בדיני העונשין ונצביע על ההבדל בינה ובין האלמנטים המרכיבים את עוולת הרשלנות שבנזיקין, נפנה לעבירה של גרם מוות, נאתר את יסודותיה ונבהיר את משמעותם של יסודות אלה. בהמשך נציג את עמדת הפסיקה, המזהה את יסודות העבירה של גרם מוות עם האלמנטים המרכיבים את עוולת הרשלנות, נצביע על הליקויים בדרך הפרשנות שהלכה בה הפסיקה במטרה לאתר את יסודות העבירה של גרם מוות, ונעמוד על ההשלכות הנובעות מעמדתה זו של הפסיקה. בסיום נבהיר את תפקידה של חובת הזהירות המושגית בתחום דיני העונשין כחובה לפעול במקרים של מחדל.