״רטרואקטיביות״ - מהי ואימתי
הנאשם הורשע בבית המשפט המחוזי על סמך עדות שותפו לדבר עבירה, כאשר
יומני העבודה שצירפה התביעה לחומר הראיות נחשבו כראיה מסייעת שיש בה כדי
להכשיר את העדות האמורה כראיה נגד הנאשם.
בע״פ קטאשווילי קבע בית המשפט העליון שאין ביומני העבודה הללו ״כדי להוות
סיוע מספיק לדברי השותף לעבירה״. לעומת זאת, מצא בית משפט זה את ראיית
הסיוע, ההכרחית והמספיקה, לעדות השותף, בעדותו של שותף אחר לאותה עבירה;
ובאשר להלכה הרווחת, שלפיה עדות של שותף לדבר עבירה אינה כשרה לשמש
ראיה מסייעת לעדותו של שותף אחר לאותה עבירה נגד שותף נוסף לה, קבע אותו
בית משפע, מפי השופט שמגר, כי ״הסייג הנוקשה הפוסל כוחה של עדות שותף כראית
סיוע, אבד עליו הכלח ואין עוד חובה לנהוג לפיו. ראיה כגון זו מן הנכון שתיבחן
לפי אמינותה וםבירותה ולא לפי סיווגה״. לפיכך יש לקיים את ההרשעה שעליה
הוחלט בבית המשפט המחוזי.
כאשר זכה העניין לדיון נוסף, ציין הנשיא כי בע״פ קטאשווילי אכן הוחלט כי ״יכול
שותף לעבירה לסייע לעדותו של שותף אחר לאותה עבירה. בזה שונתה ההלכה
הקודמת, שהיתה רווחת בבית־משפט זה, החל בהחלטות בעניין... ובעניין... והיא
שללה אפשרות כזאת״ . ואילו לגוף העניין, סיכם גם הנשיא כי ״אין לנעול את הדלת
בפני הכשרת עדות כזאת כראייה מסייעת על־ידי קביעת כלל נוקשה של פסילתה
בכל מקרה, אלא יש להניח את הערכת העדויות של שני השותפים לשיקולו של בית־
המשפט בלי לכבול את ידיו מראש״.
העתירה לדיון נוסף נדחתה, על כל הטענות שבה, כולל זו ״שאי אפשר היה לשנות
את ההלכה הקיימת באופן רטרואקטיבי, אחרי שכבר הוחל בבירור דינו של הנאשם״.
בטענה זו, ובייחוד בתגובת בית המשפט לה, רצוננו לדון. אגב אורחא, עלינו לציין
שאנו נמצאים במחנה של אלה המברכים, בפה מלא, על הצעד — ולו גם הצנוע ביותר —
הזה, לקראת מסירת חופש הערכה מלא לשופט המקצועי, לפי שיקול דעתו, של
הראיות, ללא סייגים קבועים מראש בדבר משקלן הסגולי של הראיות למיניהן. סייגים
אלה עשויים לחייב את השופט לחרוץ את הדין בניגוד להשתכנעותו בדבר אשמת
הנאשם. מי יתן ונגיע להתנערות מושלמת מן הדירוג ההילכתי של מידת האמינות
של הראיות לפי מקורן, כמובן תוך שמירה קפדנית על הכלל שלפיו יש להנות את
הנאשם מן הספק — in dubio pro reo.