על מין, מיניות וכבוד: החוק למניעת הטרדה מינית במבחן התאוריה הפמיניסטית והמציאות המשפטית
מאמר זה בוחן בעיניים ביקורתיות את תוכנו של החוק למניעת הטרדה מינית, את הרציונל שעמד ביסוד חקיקתו ואת הפסיקה שהתגבשה בעקבותיו. באופן ספציפי מתמקד המאמר בעובדה שהחוק מדגיש את הפגיעה ב׳כבוד האדם׳ כפגיעה המבטאת את עיקר נזקה של ההטרדה המינית ומגדיר את ההטרדה האסורה על פיו במונחים מיניים מובהקים. המאמר בוחן את הסיבות שהניעו את מחוקקי החוק לנסח אותו כפי שנוסח ואת האופן שבו נוסח זה השפיע על הפסיקה שהתגבשה מאז חקיקת החוק ועד היום. לפסיקה זו, כך מתברר, פנים בעייתיים רבים. הדיון השיפוטי בהטרדה מינית הוא דיון הנע על ציר משולש של מין, מיניות וכבוד המעלים מצד אחד חלק משמעותי מן הפגיעה המגדרית הטמונה בהטרדה מינית ומן הצד השני מנציח ואוכף עמדות פטרנליסטיות בלתי ראויות ביחס לנשים. מבחינה זו, ספק אם פרשנות החוק ואופן אכיפתו עולים בקנה אחד עם הביקורת הפמיניסטית התיאורטית המקורית שהולידה את המאבק המשפטי כנגד הטרדה מינית. מסקנה זו היא מטרידה במיוחד שכן החוק למניעת הטרדה מינית בישראל נחקק ביוזמה ובהשראה של כוחות פמיניסטים מקומיים שהיו שותפים לגיבוש תכניו הספציפיים. מפרספקטיבה פמיניסטית ישראלית מחייב אפוא החוק למניעת הטרדה מינית, כמו גם השיח המשפטי שנולד בעקבותיו, דיון ביקורתי ביחס לאופן שבו תורם מאבק פמיניסטי לגיבושה של פרקטיקה משפטית נוהגת וביחס לתוצאותיו של מאבק זה מנקודת ראותן של נשים.
