על קנקנה של עברת ניצול יחסי מרות

מאמר זה מבקש להתוות שיקולים ראשוניים להבחנה בין עברת האינוס לבין סעיף 346(ב) רישה לחוק העונשין, התשל"ז-1977 הדן בניצול יחסי מרות בין בגירים. בעשורים הקודמים עברה עברת האינוס שינויים רבים, וכיום היא מבוססת על יסוד היעדר הסכמה חופשית בלבד. יסוד ההסכמה הוא המונח גם בבסיס עברת ניצול יחסי מרות, ועולה השאלה מתי ההסכמה אינה חופשית כדי להיכנס בגדרי עברת האינוס, ומתי מדובר בהסכמה שניתנה בניצול יחסי מרות בלבד. לשם בירור השאלה האמורה המאמר סוקר תחילה את השינויים העיקריים בעברת האינוס ומתחקה על כוונת המחוקק בחוקקו את עברת ניצול יחסי המרות, בין היתר דרן בחינת סעיף 347א לחוק העונשין הדן במטפל נפשי המנצל תלות של מטופל בו. לאחר מכן מתמקד המאמר במקרים ה"קלאסיים" של עברת ניצול יחסי מרות, קרי "עסקה" מינית שנעשית בין העובדת למעביד. בהקשר הזה, המאמר מבחין בין מגע מיני שנעשה ביזמת המעביד לבין מגע מיני שנעשה ביזמת העובדת; כשהמגע המיני נעשה ביזמת המעביד, המאמר מבקש ללמוד מדוקטרינת "הכפייה הכלכלית" בדיני החוזים, בשינויים המחויבים. כשהמגע המיני נעשה ביזמת העובדת, המאמר מראה שדי במודעות הנאשם להיות העובדת מעוניינת לקדם את עצמה במקום העבודה דרך קיום יחסי מין, ואין צורן לתור אחר תמורה כלשהי מצדו. לבסוף מתייחס המאמר למקרים שבהם נאשמים הורשעו בניצול יחסי מרות אף שהמקרה תאם מבחינה עובדתית את עברת האינוס, מכיוון שנותר ספק במודעותו של הנאשם בנוגע ליסודות העברה, והוא מצביע על כלים לצמצום הרשעות מעין אלו.