הרפורמה המוצעת לעבירות ההמתה במשפט הישראלי לאור עקרון האשמה
רשימה זו בוחנת האם עבירות ההמתה המוצעות במסגרת הרפורמה הכוללת לעבירות ההמתה במשפטנו תואמות את עקרון האשמה. הטענה המרכזית ברשימה מכוונת נגד ההנחה שביסוד הרפורמה המוצעת לפיה יסוד נפשי של אדישות קרוב בחומרתו ליסוד נפשי של כוונה ושונה משמעותית מיסוד נפשי של קלות דעת; הנחה שביסוד ההצעה לחוקק עבירת רצח בסיסית המותנית ביסוד נפשי של כוונה או של אדישות. הרשימה טוענת כי כשמדובר באחריות פלילית אין להבחין בין האדיש לבין קל-הדעת: גם אם מבחינה ערכית היה ה"אדיש" שווה נפש כלפי חיי אדם, יש לאדיש מניע עונשי חזק שלא לגרום להתרחשות התוצאה הקטלנית, מניע הגורם לו לקוות כי התוצאה לא תתרחש כך שלא יצטרך לשאת בעונש החמור (או אף בסטיגמה של רוצח). לאור זאת מציעה הרשימה להגביל את עבירת הרצח הבסיסית ביסוד נפשי של כוונה, ולשמר בצדה גם עבירת הריגה בסיסית שתהא מותנית ביסוד נפשי של פזיזות על שתי צורותיה – אדישות וקלות דעת.
בנוסף תומכת הרשימה בקביעתן של צורות מוחמרות לעבירת הרצח הבסיסית כמוצע במסגרת הרפורמה, אך טוענת כי אין הצדקה לייחס אשמה מוגברת במקרים של רצח לשם סיפוק יצר המין או במקרים של רצח על רקע חילול כבוד המשפחה, הכלולים במסגרת העבירה המוצעת של רצח בנסיבות מחמירות. מקרים אלה ראוי שייכללו בעבירת הרצח הבסיסית. מנגד, הרשימה הציעה לקבוע צורות מוחמרות גם לעבירת ההריגה בפזיזות שיאפשרו הרשעה בעבירת הרצח הבסיסית במקרים שבהם הנאשם גרם בכוונה חבלה גופנית חמורה שהסתיימה במות הקרבן כשהוא צופה את האפשרות שהחבלה עלולה להסתיים במוות, וכן במקרים של מוות שנגרם בפזיזות במהלך ביצוע עבירה אחרת.
