המעמד של חתימת הקיום במסגרת הליך החנינה (בעקבות בג״ץ 10021/06 זוהר נ׳ שר המשפטים)
מאמר זה דן בשאלת המעמד של חתימת הקיום על מסמך שעניינו הקלה בעונש או חנינה שניתנה על ידי נשיא המדינה. לפי הגישה המוצעת, המכונה במאמר גישת "הביקורת על שיקול הדעת", המעמד של נשיא המדינה יחד עם האופי המיוחד של סמכות החנינה מחייבים הפעלה זהירה במיוחד של שיקול הדעת של שר המשפטים בבואו לסרב להוסיף את חתימת הקיום. בהתאם, גישה זו מחייבת הפעלה זהירה של ביקורת שיפוטית על החלטת החנינה. עם זאת, גישה זו מאפשרת לשר המשפטים לסרב להוסיף את חתימת הקיום אם לדעתו נפל פגם משפטי מהותי בשיקול הדעת של נשיא המדינה – ובאמצעות סירוב זה לקבוע שהחלטת החנינה נעדרת תוקף חוקי. במאמר מתוארות שלוש גישות חליפיות לגישה המוצעת: האחת, גישת "הסמכות המקבילה", לפיה חתימת הקיום הופכת את שר המשפטים לשותף מלא בהחלטה לחון. השנייה, גישת "הביקורת על ההליך", לפיה השר רשאי לסרב להוסיף את חתימת הקיום רק אם עולה חשש שבפני הנשיא לא עמדה תשתית עובדתית מלאה ומדויקת עובר לקבלת ההחלטה לחון. השלישית, גישת "הסמכות הפורמלית-טכנית", לפיה חתימת השר היא עניין טכני והוא מחויב לחתום על החלטת הנשיא. לחלופין, החלטת החנינה תקפה גם ללא חתימת הקיום. המאמר דן בגישות אלה ומסביר כי יש לדחותן ולהעדיף על פניהן את גישת "הביקורת על שיקול הדעת".
