פירושו של חוזה – באילו נסיבות חשובות הנסיבות?
רשימה זו עיקרה בטענה כי פסק הדין שניתן בעניין ביבי כבישים היה מתבקש ואף צפוי, ובכל זאת תרם בשלושה מובנים לפחות: ראשית, בפתרון הקושי הפרשני שנותר לאחר קריאת פסק הדין המחוזי שקדם לערעור; שנית, בהפגת הערפל שנוצר בעקבות ה"מיתולוגיה" סביב הלכת אפרופים, כמו גם במסגור מוצלח של ההלכה המפורסמת שלפיה בהליך פירושו של חוזה תמיד יש משמעות לנסיבות, ובכלל זה ביחס לקביעת מעמדה של הלשון הכתובה. בעניין ביבי כבישים צועדים כל השופטים בנתיב שנסלל בהלכת אפרופים, נותנים עדיפות לנסיבות כבר בבואם להכריע כיצד יפורש חוזה בכל מקרה נתון ומחדדים אילו נסיבות הן הרלוונטיות לשאלה אם אומד דעת הצדדים משתמע במפורש מלשונו של החוזה. בכך ממחישים השופטים בעניין ביבי כבישים עד כמה הלכת אפרופים היא אחת ההלכות הבסיסיות שניתנו בדיני החוזים, ועד כמה דרכם הפרשנית דומה לזו שהתוו שם שופטי הרוב למרות התוצאות השונות של שני פסקי הדין אשר נובעות מנסיבות כריתה וניסוח שונות של החוזים שנדונו בכל אחד מפסק הדין; שלישית, בהעמקתה, גם אם המשתמעת, של ההבחנה בין "נסיבות הלשון", הקשורות בלידתו של החוזה ובמעמדה הפרשני של לשונו, לבין "נסיבות התוכן", הקשורות בקיומו ובתוכנו של החוזה.
לסיכום, רשימה זו גורסת כי עניין ביבי כבישים אינו מעצים את מעמדה של הלשון כשלעצמה בהליך פירושו של החוזה, ועיקר חשיבותו הוא במיקוד תשומת הלב לנסיבות שמהן ניתן להסיק שאומד דעת הצדדים משתמע במפורש מהלשון, הא ותו לא. יתר על כן, מיקודו של פסק הדין בנסיבות המלוות את לידתם וניסוחם של החוזים מוביל דווקא למסקנה בדבר נחיתותה לרוב של הלשון בהליך פירושם של מרבית החוזים דהאידנא.
