פירוק שיתוף במקרקעין

גישתו הבסיסית של המחוקק לזכות פירוק השיתוף, שביטויה בסעיף 37(א) לחוק המקרקעין, היא שפירוק השיתוף מעודד בדרך־כלל את המגמה הרצויה של פיתוח המקרקעין, בעוד שהמשך הפיצול של הבעלות מכביד על סחירותם בשוק ועל פיתוחם. על אף הטעמים הכלליים האלה יש ושותפים במקרקעין חפצים ליצוק מידה רבה יותר של יציבות בשותפותם שלהם ולמנוע מראש אפשרות פירוק על־פי רצונו של אחד מהם בלבד. מה גם שמספר השותפים עשוי להיות גדול וחלקו של כל אחד מהם קטן. מתן אפשרות לכל שותף לפרק את השיתוף כחפצו, משמעותו המעשית היא, שהמשך קיום השותפות טעון הסכמה מלאה של כל השותפים, מעין זכות וטו לכל שותף על עצם קיומה. האם יכולים שותפים כאלה להשיג את מטרתם? מאמר זה ינסה לעמוד על הכלים המשפטיים השונים העשויים לסייע בידם בכך.