מיסוי ערך מוסף של מלכ"רים - עיוותי הדין הנוהג, מגבלות תכנון המס והצעה לדיון נורמטיבי
הדין הנוהג כיום בישראל במיסוי מלכ״רים – הפוטר ממס ערך מוסף את עסקאותיו של מלכ״ר, השולל קיזוז של מס־התשומות ששילם והמחייב מלכ׳׳ר בתשלום מס-שכר ומס-מעסיקים - לוקה בהיעדר שיטתיות ומפלה, בפעילות כלכלית נתונה, בין פעילות ממשלתית פרטית ופעילות של מלכ״רים. לא זו אף זו: הדין הנוהג מפלה לגבי תחומי פעילות שונים בתוך מגזר המלכ״רים עצמו. כיום, השפעת מס ערך מוסף על פעילות מלכ״ר נגזרת מכמה משתנים (היקף עסקאות המלכ״ר, מרכיב התשומות והשכר בעלויותיו וממיהות לקוחותיו), שאינם תלויים בפונקציה החברתית־כלכלית שהוא ממלא. חלקו הראשון של המאמר ייוחד לסקירה ולתיחום של גבולותיו ומגבלותיו של דין המס הנוהג, לבחינת עיוותי הדין הנגרמים בעטיו והשפעתו על ״תעשיית תכנון המס״ של מגזר המלכ״רים. דיון זה יעמת את הרציונל המוצהר של דין המס הנוכחי עם הסטיות מרציונל זה בדין הנוהג. חלקו השני של המאמר יוקדש לדיון נורמטיבי. דיון זה יעסוק בהשפעת שיקולי יעילות כלכלית על מיסוי מלכ״רים ויציג חלופות לדין הפוזיטיבי. שתי החלופות שייוצגו מחייבות סיווג מלכ״ר כעוסק תוך השארת הפטור ממס למלכ׳׳ר על קבלת מענקים ותמיכות: הראשונה מחייבת השוואת דינים בין השניים. החלופה השנייה תומכת בהשוואת הדינים (מכוח סיווג המלכ׳׳ר כעוסק), אולם היא ממליצה למסות את פעילותו ה״ציבורית״ של המלכ"ר -— בתחומים שבהם הוא יעיל יותר — כפעילות שיש לחייבה במס בשיעור אפס. סיכום הדיון תומך בחלופה הראשונה, היינו: מיסוי מלכ"ר כעוסק וסיבסודו במידת הצורך בסובסידיה ישירה פטורה ממס.
