מיצוי אופציות סחירות - אתגר לדין-המס הנוהג
מטרת דיוננו היא לבחון את האתגר שהמכשירים הפיננסיים החדשים מציבים בפני שיטת־המס הנוהגת. לשם כך ננסה לתחום את היקף הבעיה ולאתר תשובות אפשריות לה. בחלק הראשון של המאמר נציג את המתח הקיים בין דיני־המז הנוהגים — המבחינים בין הון לפירות ובין הכנסה אקטיבית להכנסה פסיבית, והמאמצים את עקרון המימוש — ובין הצורך ליישמם בתחום מיסוי המכשירים הפיננסיים. על־פי הנטען, דינים אלה עשויים לאפשר לנישום המתוחכם, המשתמש במכשירים פיננסיים באופן מושכל, לנצלם באופן מניפולטיבי ולזעזע אגב כך את אושיות מערכת מס־ההכנסה הנוהגת בישראל, ומכאן מקור הדרישה לשינויים. בחלק השני של המאמר ננסה להציע גישות וכלים שיאפשרו לדין הנוהג להתמודד עם האתגר החדש. שתי הגישות המוצעות — מיסוי מכשירים פיננסיים באופן מצטבר ומיסוי אינטגרטיבי — מציעות פתרונות חלקיים, אשר יצמצמו, אך לא יבטלו, את יכולת הנישומים להשתמש במכשירים פיננסיים באופן מניפולטיבי. מיסוי מכשירים פיננסיים סחירים באופן מצטבר מדי שנה הוא פתרון לאותם מקרים שבהם הם משמשים כלי שמטרתו הבלעדית, או העיקרית, היא ניצול חולשתו של עקרון המימוש. הגישה האינטגרטיבית תוכל, במקרים שבהם ניתן יהיה ליישמה, למנוע את שלוש הרעות שעליהן נצביע בחלק הראשון של המאמר: היינו: ניצול מכשירים פינסיים כמנוף לניצול מניפולטיבי של קביעת עיתוי המיסוי, של בחירת סיווג ההכנסה או ההוצאה (כהון או כפירות) ואת מקורה (הכנסה אקטיבית או פסיבית).
